אויהי בעת ההוא. אין זה העת כאשר נמכר יוסף רק קודם המכרו, וכמוהו "משם נסעו הגדגדה" (דבר' יוד ז), "בעת ההיא הבדיל ד' את שבט הלוי" (שם שם ח), ושבט הלוי נבחר בשנה השנית, ונסעו אל גדגד בשנת הארבעים, ובמקומו אפרשנו ולמה הזכיר הכתוב זאת הפרשה במקום הזה והיה ראוי להיות אחר והמדנים מכרו אותו פרשת "ויוסף הורד מצרימה", להפריש בין מעשה יוסף בדבר אשת אדוניו, למעשה אחיו, והוצרכתי לפי' הזה, בעבור שאין מיום שנמכר יוסף עד יום רדת אבותינו במצרים רק כ"ב שנה והנה נולד אונן שהוא שני לבני יהודה, וגדל עד שהיה לו זרע וזה לא ימצא פחות מי"ב שנה, ועוד וירבו הימים, גם הרתה תמר והולידה פרץ והוא בא אל מצרים ויש לו שני בנים, ואל יקשה עליך דבר בצלאל כי בגעתי אל מקומו אפרשנו:
באיש כנעני. יש אומרים סוחר כמו "כנען בידו מאזני מרמה" (הושע יב ח), ועם תוספות יו"ד "ולא יהיה כנעני עוד" (זכריה יד כא) ויתכן להיות כמשמעו, וחז"ל אמרו כי וירד יהודה שירד מגדולתו וזה דרך דרש, כי הבא מפאת צפון של עולם לדרומו הוא יורד ואנשי המחקר יבינו כי זה אמת:
הבכזיב. שם מקום:
חויבם אותה. טעמו אחר שאתה יבמה הראה היבום, וזהו בא אל אשת אחיך, ובפרשת כי ישבו אחים יחדו (דבר' כה ה) אאריך מעט אם ד' יאריך ימי עד הגיעי שם:
טכי לא לו יהיה הזרע. לא יקרא בשמו כטעם "והיה הבכור אשר תלד" (דברים כה ו):
ושחת ארצה. היה משחית זרע הקרי ושופך לחוץ בארץ, ואתמה מבן תמים המזרחי שפי' ושחת ארצה, שעשה לה שלא כדרך הנשים בעבור שלא תהר, והנה שחת הארץ שלה כי עליו היא יושבת בארץ, וזה פי' שגעון, וחלילה חלילה להתגאל זרע הקדש בטנוף הטנוף:
נתן זרע. כמו השלם:
יאשבי אלמנה בית אביך. בחסרון בי"ת קודם בי"ת כמו "הנמצא בית ד'" (מ"ב יח טו):
יבוינחם יהודה. פי' אחר שקבל תנחומין
על על גוזזי צאנו, על תחת אל:
ידותכס. פועל יוצא, וטעמו ותכס עצמה:
ותתעלף. טעמו שהסתירה פניה, וכן ויתעלף (יונה ד ח), הסתיר פניו בבגדיו, וקרוב מהם מעולפת ספירים (ש"ה ה יד):
בפתח עינים. שם מקום, וי"א כי שני מעינות מים הי' בדרך, ויש להם כדמות פתח ומשם יעבור יהודה בשובו אל מקומו:
טוכי כסתה פניה. פי' ותתעלף, והמפרש כי כסתה פניה במיני צבעונין והביא ראיה מבתו הבל הוא, כי אין מביאין ראיה מן השוטים גם נכון הוא מה שדרשו רז"ל שהיתה צנועה בבית חמיה:
יחחותמך. מרב תאותו נתן ג' דברים ערבון על דבר קל ופי' קדשה בפסוק "לא יהיה קדש" (דבר' יג כה) אפרשהו:
כגתקח לה. עזוב אותה ותקח הערבון:
פן נהיה לבוז. ללעג שנתתי חותם ופתיל ומטה, ערבון על דבר קל כזה,
ואני הנה שלחתי את הגדי הזה, ואתה לא מצאתה וזה אות כי תקח לה הערבון:
כדכמשלש חדשים. בתוס' מ"ם קודם שלש ובימים בתוס' מ"ם אחר שלש:
כההיא מוצאת. היה ראוי להיות כמו "מודעת זאת" (ישעי, יב ה) לולי העלם האל"ף כמשפטה:
כוכי על כן לא נתתיה. כמו "כי על כן ראיתי פניך" (בראשית לג י) כטעם חז"ל הואיל ולא נתתיה, או טעמו עשתה כן כי לא נתתיה:
לדעתה. לשכב עמה:
כחויתן יד. האחד מהם ולא נזכר שמו, כי עוד לא נקרא גם אלה במעשה פלא שנבקעו השליות יחד והשיב זה ידו ויצא אחיו:
כטמה פרצת. כאדם שיפרוץ נדר ויצא ממנו והנה יש עליך משפט זה הפרץ, ואחרים אמרו שהוא כמו ופרצת (בראשית כח יד) והגאון אמר כי מה פרצת כמשמעו, רק עליך פרץ מגזרת "ויפרץ לרב" (בראשית ל, ל):