פרק כג

אחיי. לשון רבים ולא יתפרדו ומנהג הלשון להקדים המספר הרב על המעט והפך הדבר כמו שני יעקב:

בארבע. שם אדם גדול בענקים ולהיותו אברהם הוא על דרך דרש כי לא היה מהענקים וכאשר מתה שרה היה אברהם במקום אחר ע"כ אמר ויבא אברהם:
ולבכותה. לבכות עליה וכן "ובכתה את אביה" (דברים כא יג):

גפני מתו. רמז לגוף ועוד תמצא פי' לאמר:

דגר. לבדו הוא הלן:
ותושב. הוא הגר היושב בארץ אמר הנה אני תושב עמכם, והמות גזור עלינו. ואין לי מקום שיהיה לי אחוזה כמו נחלה או מקום שאוחז אותו בכסף להיות קבור למת:

ואדני. ולא אדונינו, לשון המדבר, ואין מדרך מוסר לשום אחרים שותפים עמו:
נשיא אלהים. דרך גדולה בעבור כי אתה נביא:
יכלה. ימנע, כי ימצא בה"א גם באל"ף באחרונה,

זודקדוק וישתחו בספר היסוד והאומרים כי השתחיתו היתה לשם, לא אמרו כלום, כי הכתוב אמר שהשתחוה לבני חת, והשתחויה שישוח ראשו וזה משפט הנותן שבח לאחר, וגם משה השתחוה לחותנו:

טמערת המכפלה. מערה בתוך מערה:
בכסף מלא. וההפך חסר:

יאלא. כן אדני אך שתשמעני:

יבלפני עם הארץ. וזאת ההשתחויה היתה לפני עם הארץ לעפרון לתת שבח לו:

יגאך אם אתה לו שמעני. אם אתה תעשה כן לו תשמעני או טעמו אם אתה תעשה כן לו נתתי כסף השדה:

טזעובר לסוחר. שלא יקח כי אם כסף נבחר:

יזויקם. נתקיים ועמד השדה למקנה, והנה זה הפסוק דבק עם הפסוק שהוא למעלה וכן "גר ותושב אנכי" (בראשית כג ד) והעשרה שהזכיר הגאון אינם דבקים, וטעם:

יחלעיני בני חת. את אנשי המקום, וטעם:
לכל באי שער עירו. כל עובר ושב:

יטואחרי כן קבר אברהם את שרה. ומאז נתקיים השדה לאחוזת קבר לו ולזרעו ונזכרה זאת הפרשה להודיע מעלת ארץ ישראל על כל הארצות לחיים ולמתים ועוד לקיים דבר ד' לאברהם להיות לו נחלה: