פרק לד

אותצא דינה. מעצמה:

בויענה. כדרכה בעבור היותה בתולה:

גוידבר על לב. שדבר לה דברי רכים ונחומים:

הכי טמא. שכם:

ידחרפה. לדורות וזה טעם כי נבלה עשה בישראל,
וטעם וידברו אשר טמא, וידברו את שכם אשר טמא אחותם, כי מצאנו "דברו לשלום" (בראשית לז ד) כמו דבר לו, או טעם "אשר" כי ענו במרמה בעבור אשר טמא:
אשר לו עולה. ערלת בשר וטעמו דבר שיכבד וכן "ערל שפתים" (שמות ו יב), "ערלה אזנם" (ירמיה ו י) בעבור הנוסף, והאומרים שהשם אמר לאברהם "והיה תמים" (בראשית יז א) ובהמולו הנה הוא חסר, הדבר הפוך, והנה הבהמות יוכיחו, ואם אמרו למה נחתך דבר בראו השם גם הטבור יוכיח:

יזאת בתנו. בעבור היותה קטנה, והם הי' מדברים בעבור אביהם:

יטולא אחר. איננו בדקדוק, כמו "ואחר עד עתה" (בראשית לב ה), רק מן הבנין הכבד הדגוש, והוא פעל עבר על משקל "בֵּרַך נבות אלהים ומלך" (מ"א כא יג):

כאשלמים. הם בשלום:
רחבת ידים. מקומות כמו "ויד תהיה לך" (דברים כג יג):

כביאותו. מגזרת "כי לך יאתה" (ירמי' יו"ד ז) והנוח הנעלם אחר האות המשרת תחת פ"א הפעל:
בהמול. מפורש, והנה הם חשבו רעה על יעקב ובניו שאמרו מקניהם וקנינם:

כהביום השלישי. שלישי לעולם קשה שהוא חצי המרובע, וזה המעשה אשר עשו שמעון ולוי לדעת אחיהם עשו, דכתיב במרמה, ובני יעקב הם כולם, וחרה אף יעקב על שמעון ולוי, בעבור שהם הרגו אנשי שכם:

כטואת כל אשר בבית. פי' בבית המור, או בבית שכם:

למתי מספר. מתי כמו אנשים, ודבר שיסופר הוא מעט, על כן טעה ר' אהרן הכהן ראש הישיבה שפי' "ויהי מתיו מספר" (דבר' לג ו) כמשמעו:
להבאישני. שישנאו אותי כאשר ישנא איש דבר שיבאש:

לאויאמרו. שמעון ולוי:
הכזונה יעשה. שכם את אחותינו: