אאל שדי. שם התואר וטעמו תקיף וכן "כקול שדי" (יחז' א כד) "והיה שרי בצריך" (איוב כב כה), כי טעמו כטעם "ושית על עפר בצר" (שם כב כד), ושַדָי על משקל לבי דוי (איכה א כב, ורבים פירשוהו מגזרת שודד שהוא מנצח ומתגבר, וטעם להזכיר השם הזה בפרשה הזאת לירא אברם וימול, והנכון כי השם הנכבד והנורא נקרא כנגדו וזה שם התואר כנגד המעשה, כי העולם עומד על אלה שני השמות, והמבין סוד השם יאמין:
והיה תמים שלא תשאל למה המילה:
האברהם. תוספות הרי"ש אביר המון גוים, ולא בא השם לחסר משמו אות, כי אם להוסיף
ושרה שם תואר כללי לא כשרי וברוך השם אשר לו נתכנו עלילות שהקדים וצוה אברהם להמול קודם שתהר שרה להיות זרעו קדוש:
יומלת המול לכם. כמו להמול והוא שם הפועל מהפעלים השניים הנראים כמו וימל את בשר ערלתם (בראשית יז כג), ומשקלו להכון:
יאונמלתם כמו ושמרתם, והנו"ן שרש וכן לא ידון רוחי (בראשית ו, ג) עם "נִדְנֶה" (דניאל ז טו):
יבימול לכם. מבנין נפעל וכן המול ימול ומה טעם לאמר המול ימול יליד ביתך פעם שנית, וכן הפירוש, ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר, כל מי שהוא לכם מזרעכם גם כן יליד בית או מקנת כסף ואתה אברהם המול ימול יליר ביתך ומקנת כספך היום, ואם הם גדולים:
ידוערל זכר אשר לא ימול., פי' ימול יפעול, כמו "ידור נדר" (במדבר ל ג) והוא מן "ונמלתם את בשר ערלתכם" (בראשית יז יא) וטעמו אם היה בר מצוה ולא ימול את בשר ערלתו יש עליו כרת כי מצות הנער הקטן על האב, ואם אביו לא מלהו ימול את עצמו בהיותו ברשותו, וכרת בידי שמים והטועים יחשבו, כי אם מת הנער ולא נמול אין לו חלק לעולם הבא, ואין פי' הנפש כרצונם כי נפש כמו איש וטעמו גוף שיש לו נפש וכן "נפש כי תחטא" (ויקרא ד ב), וי"א כי כרת המת קודם נ"ב שנה וי"א כי כרת שיכרת שמו במות זרעו על כן אמר הכתוב "מעמיה" כי מי שיש לו בנים כאילו הוא חי ושמו לא נכרת:
טזוגם נתתי. כמו "נתתי כסף השדה" (בראשית כג יג) והנה שניהם על לשון עבר במקום עתיד:
יזהלבן מאה שנה יולד. תמה בעבור היות זרע הזקן קר על כן לא יוליד והתימא הגדול איך תלד אשה שנפסק דמה. והבן מהדם יבנה ויכונן וכאשר תסתכל ותרא כי דבר שרה נפלא מדבר אברהם כי הנה מצאנו אבות שכל אחד הוליד בן, והוא גדול יותר מתשעים שנה וחיי הדורות בימי אברהם ארוכים מחיי דור ודור וכאשר נסתלק המלאך מיד מל בנו וכל ילידי ביתו ומקנת כספו:
כובעצם היום הזה. ולא אחר לעשות הדבר והנה הי' שמונה עשר ושלש מאות ילידי ביתו חוץ ממקנת כספו ואח"כ נמול אברהם גם ביום בעצמו וישמעאל בנו וילידי ביתו ומקנת כספו כולם נמולו אתו ברצונם, והטעם שלא הכריחם, רק מהרו כולם לעשות ולמלאות רצון השם:
כזנמולו אתו. מבנין נפעל מן נמל וכן "ונשלוח ספרים" (אסתר ג יג: