אלהתאפק. לסבול:
לכל הנצבים עליו. טעמו, עד שיצאו כל הנצבים עליו, והוצרך לקרוא להוציאם:
בבִבְכִי. במקום הפסקא וכמוהו "ראה עֳנִי (איכה ג, א):
חכי האלהים. שלחני:
לאב. טעמו למורה וכן "אבי כל תופש" (בראשית ד כא):
יאפן תורש. כמו תכרת, וכן להוריש גוים (דבר' ד לה):
יבכי פי. ידוע, כי פה מוכרת וכאשר יהיה סמוך ישוב הה"א הנעלם ליו"ד נעלם, כמו "פי צדיק" (תהלים לז ל) גם כן לשון רבים, ופי רשעים (משלי יוד, יא) ובהתחבר זה היו"ד עם יו"ד סימן המדבר חסרו האחד, כמו "כי פי המדבר", והטעם שהיה מדבר בלשונם עמם בלא מליץ:
ידצוארי. ימצא לשון רבים ויחיד, ועם תוספות נו"ן אכן האל"ף לא נעדר:
יזטענו. שימו משא ומטעני חרב (ישעי' יד יט) קרוב ממנו:
בעירכם. בהמתכם וכן "אנחנו ובעירנו" (במדבר כ, ד):
יחחלב הארץ. כמו שומן:
כבחליפות שמלות. מלבושים אין זה כמו זה והפחות שתים:
כגוטעם כזאת. מחליפות שמלות מהטובות שהיו במצרים:
בר. דגן:
ולחם. כמשמעו:
ומזון. אפונים ופול ועדשים ודחן וכסמין ותאנים וצמוקים ותמרים, כי אלה לבדם הם מזון חוץ מדגן ושעורה:
כדוטעם אל תרגזו. שיכעום איש על אחיו בעבור מכירתו:
כוויפג לבו. מגזרת "אל תתני פוגת לך" (איכה ב יח) והטעם שעמד לבו ודמם, כטעם "וימת לבו" (ש"א כה לז), כי לא האמין, ויהי כראותו העגלות ותחי רוחו, ואל תתמה על מלת ויפג, כי כן דרך הנביאים לדבר, כמו "ונשמה לא נשארה בי" (דניאל יו"ד יז):
כחרב עוד יוסף. רב לי זאת השמחה: