פרק טו

אבמחזה. במראות הנבואה
וטעם אנכי מגן לך, אנכי הייתי מגן לך והצלתיך מיד המלכים גם אתן לך שכר שנדבה רוחך להושיע בן אחיך במתי מעט ונשענת עלי:

בויו"ד ערירי כיו"ד אכזרי וסר ממלת "ערירים יהיו" (ויקרא כ כא) והטעם כאשר אמר המתרגם:
משק ביתי, על משקל מכס, והוא מפעלי הכפל, מגזרת "שוקק בו" (ישעי' לג ד), כטעם דֶבֶק בסגול ובן מושך עצמו ואחר עמו, וכן הוא, ובן משק ביתי, הוא בן דמשק אליעזר:

דממעיך כנוי לאבר בעבור היותו קרוב:

וצדקה. כמו וצדקה תהיה לנו (דבר' ו כה) וצדק ומשפט אחים רק בדברי קדמונינו ז"ל דרך צדקה אחרת

זאשר הוצאתיך מאור כשדים. לעד כי בפרשת לך לך נאמרה שם כאשר פירשתיו ולא נאמר בחרן
ואברם האמין בשם, כי בנו יירשנו. ועל ירושת הארץ בקש אות כאשר עשה גדעון ועוד כי טעם שבועת השם שיהיה הדבר בלא תנאי כי כלל כל נבואות הם על תנאי והנה לא חטא אברם בעבור שבקש לכרות אתו ברית:

טעז משולשת. י"א ג' עזים והישר בעיני בת שלש שנים:
ואיל. הוא הכבש הגדול:
וגוזל. בן יונה כי מאלה לבדם הנזכרים בבהמה ובעוף העולות וכל קרבן:

יויבתר. חתכם והפרידם, וכמוהו על הרי בתר (ש"ה ב יז), בין בתריו (ירמי' לד יח):
ויתן איש בתרו. דע כי מלת איש כמו בעל, וכן "איש מלחמה" (שמות טו ג) "והאיש גבריאל" (דניאל ט כא), ופי' בעל כמו עצם הדבר, וכן איש בליעל (ש"ב, כ, א), סמוך גם כן בחיות וביריעות "אשה אל אחותה" (שמות כו ג) נתן בתר כל איש לקראת רעהו כי הבהמה והאדם שנים המה:
הצפור לא בתר. התור והגוזל כי צפור שם כלל:

יאהעיט. עוף, וכן "העיט צבוע נחלתי" (ירמי' יב ט):
על הפגרים. על הגופות:
וישב. בדגשון השי"ן תחת הנו"ן המובלע כמו יגרש וישלח מהפגרים וכן ישב רוחו (תהלים קמ"ז יח) או השיב הפגרים להבריח העיט:

יבויהי השמש לבוא. זה לנו לאות כי ויקח לו את כל אלה ביום אחד שהקיץ ממחזה הנבואה:

יגכי גר יהיה זרעך. נקרא בלשון הקדש האיש שיש לו משפחה כסעיף שהוא דבק בשרש על כן נקרא אזרח כי טעמו כאזרח רענן (תהלים לז לה), וטעם גר כמו הגרגיר שנכרת מן הסעיף ויש חסרי לב שזה הטעם רחוק בעיניהם, ואלו היו יודעים טעם כל אות וצורתו אז יכירו האמת:
ארבע מאות שנה., עד סוף זה הקץ מהיום:

ידאשר יעבדו. שיהי' להם עבדים:

טותבא אל אבותיך. כנוי על המיתה כדרך כל הארץ,
וטעם בשלום, שתהיה בכבוד ולא כמו זרעך:

טזודור רביעי. רובי המפרשים השתבשו בפי' דור והנה אמרו הקדמונים עשרה דורות (אבות ה ב) ונמצא לאלף דור (דבר' ז ט) ובאיוב ארבעה דורות (איוב מב טז) והנכון בעיני כי פי' דור כמו יושב, מדור באהלי רשע (תהלים פד יא) ומדתו הקץ שידור אדם בהלדו, ויש ארוך ויש קצר, ודור רביעי אחר היות זרעו גר והטעם על מצרים, וכן כתוב "כי גר היית בארצו" (דבר' כג ח) וכן היה, קהת גר ועמרם ומשה גם אהרן, ובניהם שבו אל ארץ כנען:
עון האמורי. מפורש בפסוק "גדול עוני מנשוא" (בראשית ד יג) והזכיר האמורי בעבור תקפו והנה משה הרג המלכים הגדולים, והם מלכי האמורי וחמשת מלכי האמורי נתחברו על יהושע, ויש ראיות אחרות, וכן אמר הנביא "אשר כגבה ארזים גבהו" (עמוס ב ט) והמפרש האמורי מגזרת אומר לא אמר כלום:

יזויהי השמש באה. בתחלה עודנה לא באה, וכן כתוב לבוא:
ועלטה. חשך וריעו ביחזקאל והטעם כי הלילה מעונן או פירושו אחר בוא האור הנראה בעבים:
והנה תנור עשן. כדמות תנור העולה עשן ממנו ובתוכו לפיד אש:
בין הגזרים. בין הבתרים, וזאת היא השבועה וכן "העגל אשר כרתו לשנים" (ירמי' לד יח) ע"כ כתוב אחרי זאת ביום ההוא כרת ד' את אברם ברית (בראשית טו יח:

יחמנהר מצרים. הוא שיחור ולא היאור:

יטוקיני וקנזי וקדמוני. מכני כנען ויש להם שני שמות:

כוהרפאים. זה שכתוב ארץ רפאים תחשב (דבר' ג יג) ואל תתמה בעבור שכתוב הכנעני והיבוסי אחריו דע כי השבעה גוים כנעניים הם כולם ועשתי עשר בנים היו לכנען ואחר שהזכיר הששה יאמר הכנעני על הנשארים וכן בפרשה הזאת הם עשרה בפרט ובמקום אחר בכלל, וכן יהודה וישראל רבים (מ"א ד כ), אף על פי שיהודה מישראל הוא: