אודקדוק וַיַעַל פירשתיו בס' היסוד:
בואברם כבד מאד. שיש לו כבודה רבה, ומי שיש לו כן תנועתו כבדה, הלא תראה כי כבוד מגזרת "כובד אבן" (משלי כז ב), וקלון מגזרת "קל ברגליו" (ש"ב ב יח), והוא היה בעל מקנה רב גם כסף וזהב הרבה היה לו:
גלמסעיו. שנסע מסעים רבים כאשר שב מפאת דרום אל בית אל שהוא בצפון ובא אל מקום המזבח להודות לשם שבא בשלום:
הואֹהָלִים, לפי דעתי שלשון יחיד על משקל קֹדֶש והוא הנמצא והרבים "כי בָאֳהָלִים (ירמי' לה ז) כמו בַקָדָשים לא יאכל" (ויקרא כב ד) ואֹהָלים בחולם בין האל"ף והוי"ו, לשון יחיד, כמו גורל, ואם לא נמצא:
ויחדו. לשון שנים, ורבים, "ויענו כל העם יחדו" (שמות יט ח), והיא מלה זרה, ואין פירושו כמו יחד, רק כמו יחיד:
זוטעם הכנעני והפריזי. כרעו ויתכן היות הפריזי מבני כנען והוא אחד מהנזכרים ויש לו שני שמות, כאשר מצאנו שני שמות לבן שמואל וגם לאבי אביו:
טואימינה. מגזרת ימין
ונראה אל"ף שמאל ולא ידענו אם הוא שרש כי נעדר ממלת הימיני השמילי
יככר הירדן. מקום צמחים והכ"ף כפול או נעדר "מכר נרחב" (ישעי' ל כג) וכן בת עין, מן "בבת עינו" (זכריה ב יב):
משקה. זכר אחר נקבה וכן "תאכלהו אש לא נפח" (איוב כ כו):
לפני שחת ד'. קודם שישחת, והוא שם הפועל מהבנין הכבד הדגוש:
יאויסע לוט מקדם. כי סדום מערב בית אל:
יבויאהל. נטה אהליו:
יגרעים. לבני אדם ויחזקאל פי' זה "ויד עני ואביון לא החזיקה" (יחז' טז מט):
טולך אתננה. בדבור, וכן ונתן אותם על ראש השעיר (ויקרא טז כא)
יחופה פי' כי אלוני ממרא בחברון הוא: