פרק יט

אופי' בערב. בפסח מצרים:
אפים. עד שם אפיו בארץ והם הנחירים שהם גבוהים על הפנים:

בהנה נא אדוני. רבותי, לשון חול וכאשר תמצא מלת סור ואחריה מ"ם היא כמשמעה ואם אחריה אל"ף הפתוח בפתח קטן טעמה שיסור ממקומו וילך אל הקורא, או אל המקום הנקרא, כמו "סורה אלי" (שופ' ד יח):
ויאמרו לא. אם לא תפצר וזאת המלה רבוי דברים כטעם פיוסים, וכן "ואון ותרפים" הפצר (ש"א טו כג):

דנסבו. מבנין נפעל.
כל העם מקצה. שלא היו סמוכים אל הבית:

הונדעה אותם. כנוי לשכיבה:

והפתחה. אל הפתח תי"ו דלת סימן נקבה ונמצא חסר:

חידעו איש. לשון רבים ורבות בפעל שעבר בלא תוספות וי"ו פתוח שוה:
האל. כמו האלה ויאמר הגאון, כי בעבור השלישי שלא בא אמר כן וזה הטעם רחוק, כי גם שתי הלשונות תמצאם בלשון ארמית:

יאבסנורים. מלה רביעית וחברתה במעשה אלישע ופירושו מחשך העין והלב:

יבעוד מי לך פה. אם יש לך חתן:
ובניך. או חתנים שהם כבניך וכבנותיך, והנה פה טענה על האומר כי האחד הלך להציל את לט כי הנה שניהם דברו אליו ועוד "כי משחיתים אנחנו" (פסוק יג), גם האחד שדבר לוט אחר כן עמו שאמר לו "ותגדל חסדך" (בראשית יט יט) הוא אמר, "כי לא אוכל לעשות דבר" (בראשית יט כב):

ידלוקחי בנותיו. ב' בנות אחרות היו לו ומתו בסדום והעד הנמצאות:

טווכמו. ויאמר ר' יונה הספרדי המדקדק כי לא יתכן לומר וכמו עלה השחר ושכח "ורבו כמו רבו" (זכרי' יו"ד ח):
ויאיצו. ויציקו כמו אצים לאמר (שמות ה יג):

טזואתמה מהפירוש שחבר בן אפרים שאמר כי ויתמהמה מגזרת מה, והנה שכח כי שני הההי"ן מפיקין, רק הוא לשון עכוב ושרשו משולש והפ"א כפול:
ויחזיקו. יבאר שפחד ואין בו כח לברוח,

יזומלת כהוציאם, שם הפועל, ואינו כמו, להוציאם מארץ מצרים" (ירמי' לא לב) והמ"ם סי' הפועלים, והם המלאכים ואותם פעולים:
אל תביט אחריך. אתה וכל אשר לך וכן לא תאכל ממנו:

יחאל נא אדני. חול ונקמץ בעבור שהוא סוף פסוק ויאמר ר' שמואל הספרדי הנגיד ז"ל כי אל נא מגזרת הואל ועל דעתי שהוא כמו לא כי כשאמרו לו ההרה המלט השיב לא כן רבותי:

יטואמר לאחד מהם עבדך שהשב בעיניו שהוא גדול, גם יש במלאכים שרים ותי"ו מות מובלע בתי"ו וָמַתִּי כי התי"ו והיו"ד סימן היחיד בפעלים, והיה כן בעבור התחברות שני תוי"ן וכן אותו תשחית וְכָרָתָ (דברים כ, כ):

כמצער. קטנה מגזרת צעיר, והוא תואר השם, ובא בלא סימן נקבה כמו שגל:

כדמאת ד'. לשון צחות, והטעם מאתו וכן תמצא בפסוק אחד ה' פעמים בני ישראל:

כהוצמח האדמה. נשרפו האילנות:

כומאחריו. מאחרי לוט:
נציב. כטעם מצבה כי נשרפו עצמית בגפרית, והיתה עם מלח כי כן כתוב "גפרית ומלח וגו' כמהפכת סדום" (דברים כט כב) גם זה הפסוק יורה שנמלטה צוער, גם כן אמר המלאך:

כחכקיטור. כעשן מגזרת קטורת:
הכבשן. מקום אש דולקת תמיד:

כטאשר יש בהן. באחת מהן וכן "ויקבר בערי גלעד" (שופ' יב ז), "בן אתונות" (זכרי' ט ט), "באש ישרפו אותו ואתהן" (ויקרא כ יד):

לאותאמר הבכירה. יתכן שהיתה לו אשה אחרת ומתה בתחלה, והבנות חשבו, כי אש וגפרית היה בכל הארץ כמבול המים:

לגבְשכבָהּ. שם הפועל, ואם היא בחירק, וכן "בְשִבְרִי לכם" (ויקרא כו כו):

לזמואב. כמו מאב,
וטעם עד היום, שלא התערב עמם גוי זר, או זה הדבר ידוע עד היום: