א(דברים טז טז) שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, אֵין פְּעָמִים אֶלָּא זְמַנִּים. [דָּבָר אַחֵר: אֵין פְּעָמִים אֶלָּא רְגָלִים,] וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיה כו ו): ״תִּרְמְסֶנָּה רָגֶל רַגְלֵי עָנִי פַּעֲמֵי דַלִּים״.
ביֵרָאֶה – כְּדֶרֶךְ שֶׁבָּא לִרְאוֹת כָּךְ בָּא לֵרָאוֹת.
גזְכוּרְךָ – לְהוֹצִיא אֶת הַנָּשִׁים.
דכָּל זְכוּרְךָ – לְהָבִיא אֶת הַקְּטַנִּים.
המִכָּן אָמְרוּ (חגיגה פ״א מ״א): אֵי זֶהוּ קָטָן? כָּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִרְכּוֹב עַל כְּתֵפוֹ שֶׁל אָבִיו לַעֲלוֹת מִירוּשָׁלִַם לְהַר הַבַּיִת, דִּבְרֵי בֵית שַׁמַּאי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״זְכוּרְךָ״. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: כָּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱחוֹז בְּיָדוֹ שֶׁל אָבִיו לַעֲלוֹת מִירוּשָׁלִַם לְהַר הַבַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג יד): ״שָׁלֹשׁ רְגָלִים״.
ואֶת פְּנֵי ה׳ אֱלֹהֶיךָ, אִם עוֹשֶׂה אַתָּה כָּל הָאָמוּר בָּעִנְיָן – פּוֹנֶה אֲנִי מִכָּל עֲסָקַי וְאֵינִי עוֹסֵק אֶלָּא בְּךָ.
זבְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֵין תַּלְמוּד לוֹמַר בְּחַג הַסֻּכּוֹת שֶׁבּוֹ דִּבֵּר הַכָּתוּב. מַה תַּלְמוּד לוֹמַר בְּחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת? מְלַמֵּד שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵר מִשֵּׁם בַּל תְּאַחֵר עַד שֶׁיַּעַבְרוּ רִגְלֵי שָׁנָה כֻּלָּהּ.
חוְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי ה׳ רֵיקָם, מִן הַצְּדָקָה; וַחֲכָמִים נָתְנוּ שִׁעוּר: בֵּית שַׁמַּיי אוֹמְרִים הָרְאִיָּה שְׁתֵּי כֶסֶף וְשִׂמְחָה מָעָה כֶסֶף, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים הָרְאִיָּה מָעָה כֶסֶף וְשִׂמְחָה שְׁתֵּי כֶסֶף.
ט(דברים טז יז) אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ, מִכָּן אָמְרוּ (חגיגה פ״א מ״ה): מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אוֹכְלִים מְרֻבִּים וּנְכָסִים מוּעָטִים – מֵבִיא שְׁלָמִים מְרֻבִּים וְעוֹלוֹת מוּעָטוֹת, אוֹכְלִים מוּעָטִים וּנְכָסִים מְרֻבִּים – מֵבִיא עוֹלוֹת מְרֻבּוֹת וּשְׁלָמִים מוּעָטִים. זֶה וָזֶה מוּעָט – עַל זֶה אָמְרוּ מָעָה כֶסֶף וּשְׁתֵּי כֶסֶף, זֶה וָזֶה מְרֻבֶּה – עַל זֶה נֶאֱמַר אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ, כְּבִרְכַּת ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ.