א(דברים טו ו) כִּי ה׳ אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ, וּמָה דִּבֶּר לָךְ? (דברים כח ג) ״בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר״ וְגוֹ׳.
בוְהַעֲבַטְתָּ גּוֹיִם רַבִּים, יָכוֹל תְּהֵא לוֹוֶה בְּסֶלַע וּמַלְוֶה בְּשֶׁקֶל, כְּדֶרֶךְ שֶׁאֲחֵרִים עוֹשִׂים? תַּלְמוּד לוֹמַר: וְאַתָּה לֹא תַעֲבֹט.
גוּמָשַׁלְתָּ בְּגוֹיִם רַבִּים, יָכוֹל תְּהֵא מוֹשֵׁל בַּאֲחֵרִים וַאֲחֵרִים מוֹשְׁלִים בְּךָ, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים א ז): ״וַיֹּאמֶר אֲדֹנִי בֶזֶק שִׁבְעִים מְלָכִים...״? לְכָךְ נֶאֱמַר: וּבְךָ לֹא יִמְשֹׁלוּ.
ד(דברים טו ז) כִּי יִהְיֶה בְךָ – וְלֹא בַאֲחֵרִים.
האֶבְיוֹן – תָּאֵב תָּאֵב קוֹדֵם.
ואָחִיךָ – זֶה אָחִיךָ מֵאָבִיךָ; כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר מֵאַחַד אַחֶיךָ – מְלַמֵּד שֶׁאָחִיךָ מֵאָבִיךָ קוֹדֵם לְאָחִיךָ מֵאִמְּךָ.
זבְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ – יוֹשְׁבֵי עִירְךָ קוֹדְמִים לְיוֹשְׁבֵי עִיר אַחֶרֶת.
חבְּאַרְצְךָ – יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ קוֹדְמִים לְיוֹשְׁבֵי חוּצָה לָאָרֶץ. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ, הָיָה יוֹשֵׁב בְּמָקוֹם אֶחָד – אַתָּה מְצֻוֶּה לְפַרְנְסוֹ, הָיָה מְחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים – אִי אַתָּה זָקוּק לוֹ לְכָל דָּבָר.
טאֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ – בְּכָל מָקוֹם.
ילֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ, יֵשׁ בֶּן אָדָם שֶׁמִּצְטַעֵר אִם יִתֵּן – אִם לֹא יִתֵּן.
יאוְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ, יֵשׁ בֶּן אָדָם שֶׁפּוֹשֵׁט אֶת יָדוֹ וְחוֹזֵר וְקוֹפְצָהּ.
יבמֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן – אִם אֵין אַתָּה נוֹתֵן לוֹ – סוֹפְךָ לִטּוֹל הֵימֶנּוּ. מִנַּיִן אִם פָּתַחְתָּ פַּעַם אַחַת פְּתַח אֲפִלּוּ מֵאָה פְעָמִים? תַּלְמוּד לוֹמַר (דברים טו ח): ״כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ״.
יגוְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ, פָּתֹחַ תִּפְתַּח – פְּתַח לוֹ בִּדְבָרִים, שֶׁאִם הָיָה בַּיְשָׁן אֱמוֹר לוֹ ׳אַתָּה צָרִיךְ לִלְווֹת׳! מִכָּן אָמְרוּ: צְדָקָה נִתֶּנֶת כְּמִלְוָה.
ידהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ – נוֹתְנִים לוֹ וְחוֹזְרִים וּמְמַשְׁכְּנִים אוֹתוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אוֹמְרִים לוֹ הָבֵא מַשְׁכּוֹן, כְּדֵי לְהָגִיס אֶת דַּעְתּוֹ.
טודֵּי מַחְסוֹרוֹ – אֵין אַתָּה מְצֻוֶּה לְעַשְּׁרוֹ.
טזאֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ – אֲפִלּוּ סוּס וַאֲפִלּוּ עֶבֶד.
יזמַעֲשֶׂה בְּהִלֵּל הַזָּקֵן שֶׁנָּתַן לְעָנִי בֶּן טוֹבִים אֶחָד סוּס שֶׁהָיָה מִתְעַמֵּל בּוֹ וְעֶבֶד שֶׁהָיָה מְשַׁמְּשׁוֹ. שׁוּב מַעֲשֶׂה בַּגָּלִיל הָעֶלְיוֹן שֶׁהָיוּ מַעֲלִים לְאוֹרֵחַ לִיטְרָא בָּשָׂר בְּכָל יוֹם.
יחלוֹ – זוֹ אִשָּׁה, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב יח): ״אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר״.