א(דברים טו ט) הִשָּׁמֶר לְךָ, הֱוֵי זָהִיר שֶׁלֹּא תִּמְנַע רַחֲמִים, שֶׁכָּל הַמּוֹנֵעַ רַחֲמִים מֻקָּשׁ לְעוֹבְרֵי עֲבֵרוֹת וּפוֹרֵק עוֹל שָׁמַיִם מֵעָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר בְלִיַּעַל – בְּלִי עוֹל.
בדָּבָר אַחֵר: הִשָּׁמֶר לְךָ, הִשָּׁמֶר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, פֶּן בְּלֹא תַעֲשֶׂה.
גפֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר, זֶה שֶׁקָּרוּי עֲבוֹדָה זָרָה. נֶאֱמַר כָּאן בְלִיַּעַל וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (דברים יג יד) ״יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל״, מַה בְּנֵי בְלִיַּעַל הָאָמוּר לְהַלָּן – עֲבוֹדָה זָרָה, אַף בְּנֵי בְלִיַּעַל הָאָמוּר כָּאן – עֲבוֹדָה זָרָה.
דקָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה, זוֹ הִיא שֶׁאָמַר רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי (לעיל פיסקא קיא): אִם שֶׁבַע שָׁנִים לְכָל אֶחָד וְאֶחָד הֵיאַךְ הִיא קְרוֹבָה? אֱמֹר מֵעַתָּה שֶׁבַע שָׁנִים לְכָל הָעוֹלָם.
הוְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל ה׳, יָכוֹל מִצְוָה שֶׁלֹּא לִקְרוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר: וְקָרָא, יָכוֹל מִצְוָה לִקְרוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר (דברים כד טו): ״וְלֹא יִקְרָא עָלֶיךָ״. יָכוֹל אִם קָרָא עָלֶיךָ יִהְיֶה בְּךָ חֵטְא, וְאִם לָאו לֹא יְהֵא בְּךָ חֵטְא? תַּלְמוּד לוֹמַר: וְהָיָה בְךָ חֵטְא, מִכָּל מָקוֹם. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל ה׳? מְמַהֵר אֲנִי לִפָּרַע עַל יְדֵי קוֹרֵא יוֹתֵר מִמִּי שֶׁאֵינוֹ קוֹרֵא.
ומִנַּיִן אִם נָתַתָּ פַּעַם אַחַת תֵּן לוֹ אֲפִלּוּ מֵאָה פְּעָמִים? תַּלְמוּד לוֹמַר: (דברים טו י) ״נָתוֹן תִּתֵּן״.
זלוֹ, בֵּינְךָ לְבֵינוֹ. מִכָּן אָמְרוּ (שקלים פ״ה מ״ו): לִשְׁכַּת חֲשָׁאִים הָיְתָה בִּירוּשָׁלִַם.
חכִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה, אִם אָמַר לִתֵּן וְנָתַן – נוֹתְנִים לוֹ שְׂכַר אֲמִירָה וּשְׂכַר מַעֲשֶׂה. אָמַר לִתֵּן וְלֹא הִסְפִּיק בְּיָדוֹ לִתֵּן – נוֹתְנִים לוֹ שְׂכַר אֲמִירָה כִּשְׂכַר מַעֲשֶׂה. לֹא אָמַר לִתֵּן, אֲבָל אָמַר לַאֲחֵרִים תְּנוּ – נוֹתְנִים לוֹ שָׂכָר עַל כָּךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה״. לֹא אָמַר לִתֵּן, וְלֹא אָמַר לַאֲחֵרִים תְּנוּ, אֲבָל נוֹחַ לוֹ בִּדְבָרִים טוֹבִים, מִנַּיִן שֶׁנּוֹתְנִים לוֹ שָׂכָר עַל כָּךְ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ״.