א(דברים טו טז) וְהָיָה כִּי יֹאמַר אֵלֶיךָ לֹא אֵצֵא מֵעִמָּךְ, יָכוֹל פַּעַם אַחַת? תַּלְמוּד לוֹמַר (שמות כא ה): ״וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד״, עַד שֶׁיֹּאמַר וְיִשְׁנֶה.
באִם אָמַר בְּתוֹךְ שֵׁשׁ וְלֹא אָמַר בְּסוֹף שֵׁשׁ – הֲרֵי זֶה אֵין נִרְצָע, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא ה): ״לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי״, עַד שֶׁיֹּאמַר בִּשְׁעַת יְצִיאָה. אָמַר בְּסוֹף שֵׁשׁ וְלֹא אָמַר בְּתוֹךְ שֵׁשׁ – הֲרֵי זֶה אֵין נִרְצָע, שֶׁנֶּאֱמַר (שם): ״וְאִם אָמוֹר יֹאמַר הָעֶבֶד״, עַד שֶׁיֹּאמַר בְּשָׁעָה שֶׁהוּא עֶבֶד.
גכִּי אֲהֵבְךָ, מִכְּלָל שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא ה) ״אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי״, [אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁאוֹהֵב אֶת רַבּוֹ? אֶלָּא] מִכָּן אַתָּה אוֹמֵר: הָיָה הוּא אוֹהֵב אֶת רַבּוֹ וְרַבּוֹ אֵין אוֹהֲבוֹ, הָיָה הוּא אָהוּב עַל רַבּוֹ וְהוּא אֵין אוֹהֵב אֶת רַבּוֹ – הֲרֵי זֶה אֵין נִרְצָע, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי אֲהֵבְךָ. לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים וּלְרַבּוֹ אֵין אִשָּׁה וּבָנִים – אֵין נִרְצָע, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי אֲהֵבְךָ וְאֶת בֵּיתֶךָ.
דכִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ, הָא אִם חָלָה הוּא אוֹ רַבּוֹ – הֲרֵי זֶה אֵין נִרְצָע.