א(דברים יד כח) מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים, יָכוֹל בֶּחָג? תַּלְמוּד לוֹמַר (דברים כו יב): ״כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר״. אוֹ ״כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר״,
ביָכוֹל בַּחֲנֻכָּה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״קֵץ״, נֶאֱמַר כָּאן ״קֵץ״ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (דברים לא י) ״קֵץ״; מַה קֵץ הָאָמוּר לְהַלָּן – רֶגֶל, אַף קֵץ הָאָמוּר כָּאן – רֶגֶל.
גאוֹ מָה קֵץ הָאָמוּר לְהַלָּן חַג הַסֻּכּוֹת, אַף קֵץ הָאָמוּר כָּאן חַג הַסֻּכּוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר״, רֶגֶל שֶׁהַמַּעַשְׂרוֹת כָּלִים בּוֹ – הֱוֵי אוֹמֵר זֶה פֶּסַח! מִכָּן אָמְרוּ: עֶרֶב יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל פֶּסַח שֶׁל רְבִיעִית וְשֶׁל שְׁבִיעִית הָיָה בִּעוּר, בָּרְבִיעִית מִפְּנֵי מַעְשַׂר עָנִי שֶׁבַּשְּׁלִישִׁית, בַּשְּׁבִיעִית מִפְּנֵי מַעְשַׂר עָנִי שֶׁבַּשִּׁשִּׁית.
דיָכוֹל אַף שָׁנָה שְׁבִיעִית תְּהֵא חַיֶּבֶת בְּמַעֲשֵׂר? תַּלְמוּד לוֹמַר (דברים כו יב): ״שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר״ – שָׁנָה שֶׁחַיֶּבֶת בְּמַעֲשֵׂר; יָצְתָה שָׁנָה שְׁבִיעִית, שֶׁאֵינָהּ חַיֶּבֶת בְּמַעֲשֵׂר.
היָכוֹל יְהוּ שְׁנֵי מַעַשְׂרוֹת נוֹהֲגִים בָּהּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר״ – מַעֲשֵׂר אֶחָד נוֹהֵג בָּהּ, וְאֵין שְׁנֵי מַעַשְׂרוֹת נוֹהֲגִים בָּהּ.
ואֵין לִי אֶלָּא מַעְשַׂר עָנִי, שֶׁבּוֹ דִּבֵּר הַכָּתוּב. מִנַּיִן לְרַבּוֹת שְׁאָר מַעַשְׂרוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר: מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ, רִבָּה.
זתּוֹצִיא אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַהִוא, מְלַמֵּד שֶׁמּוֹצִיאִים אוֹתוֹ מִמְּקוֹם טֻמְאָה לִמְקוֹם טָהֳרָה.
חיָכוֹל אַף שֶׁל שְׁאָר שָׁנִים יְהוּ מוֹצִיאִים אוֹתוֹ מִמְּקוֹם טֻמְאָה לִמְקוֹם טָהֳרָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: בַּשָּׁנָה הַהִוא, שֶׁל שָׁנָה הַהִיא אַתָּה מוֹצִיא, וְאִי אַתָּה מוֹצִיא שֶׁל שְׁאָר שָׁנִים מִמְּקוֹם טֻמְאָה לִמְקוֹם טָהֳרָה; שֶׁל שָׁנָה הַהִיא אַתָּה מְבַעֵר, וְאִי אַתָּה מְבַעֵר יָרָק שֶׁיָּצָא מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְעַד הַפֶּסַח.
טוְהִנַּחְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ, אִם אֵין שָׁם עָנִי – הַנִּיחוֹ בָּאוֹצָר.
יאֵינִי יוֹדֵעַ מִי יִדָּחֶה מִפְּנֵי מַעְשַׂר עָנִי: אִם מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן אִם מַעֲשֵׂר שֵׁנִי? תַּלְמוּד לוֹמַר (דברים יד כט): ״וּבָא הַלֵּוִי כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה״ – יָבֹא הַלֵּוִי וְיִטֹּל חֶלְקוֹ מִכָּל מָקוֹם, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
יארַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ! הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (במדבר יח כא): ״וְלִבְנֵי לֵוִי הִנֵּה נָתַתִּי כָּל מַעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל לְנַחֲלָה״ – מָה נַחֲלָה אֵינָהּ זָזָה, אַף מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן אֵין זָז.
יביָכוֹל אַף לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה יְהוּ חַיָּבִים בְּמַעֲשֵׂר? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וּבָא הַלֵּוִי כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם״, דְּבָרִים שֶׁאֵין לוֹ בָּהֶם חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ אַתָּה נוֹתֵן לוֹ, יָצְאוּ אֵלּוּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּהֶם חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ.