א(דברים טז ב) וְזָבַחְתָּ פֶּסַח – שֶׁתְּהֵא שְׁחִיטָתוֹ לְשֵׁם פֶּסַח, שֶׁאִם שְׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ – פָּסוּל.
באֵין לִי אֶלָּא שְׁחִיטָתוֹ, מִנַּיִן לְרַבּוֹת קִבּוּל דָּמוֹ וּזְרִיקַת דָּמוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר (דברים טז א): ״וְעָשִׂיתָ״.
גיָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה אֶת הֶקְטֵר חֲלָבָיו? תַּלְמוּד לוֹמַר: וְזָבַחְתָּ.
דזְבִיחָה בִּכְלָל הָיְתָה, וְלָמָּה יָצְאָה? לְהַקִּישׁ אֵלֶיהָ: מַה זְבִיחָה מְיֻחֶדֶת, שֶׁמְּעַכֶּבֶת אֶת הַכַּפָּרָה – אַף כָּל שֶׁמְּעַכֵּב אֶת הַכַּפָּרָה; יָצְאָה הַקְטָרָה שֶׁאֵינָהּ מְעַכֶּבֶת אֶת הַכַּפָּרָה.
הלַה׳ אֱלֹהֶיךָ – לַשֵּׁם הַמְיֻחָד.
וצֹאן וּבָקָר, וַהֲלֹא אֵין פֶּסַח בָּא אֶלָּא מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים! אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר צֹאן וּבָקָר? צֹאן לַפֶּסַח וּבָקָר לַחֲגִיגָה. דָּבָר אַחֵר: לְהַקִּישׁ כָּל הַבָּא מִן הַצֹּאן וּמִן הַבָּקָר לַפֶּסַח: מַה פֶּסַח שֶׁהוּא בָּא חוֹבָה, אֵינוֹ בָּא אֶלָּא מִן הַחֻלִּין – כָּךְ כָּל דָּבָר שֶׁהוּא בָּא חוֹבָה אֵינוֹ בָּא אֶלָּא מִן הַחֻלִּין.
זבַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה׳ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם – זוֹ שִׁילֹה וּבֵית עוֹלָמִים.