א(דברים טו ב) וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה, מִכָּן אָמְרוּ (שביעית פ״י מ״ח): הַמַּחֲזִיר חוֹב בַּשְּׁבִיעִית יֹאמַר לָהֶם ׳מְשַׁמֵּט אֲנִי׳, וְאִם אָמַר לוֹ ׳אַף עַל פִּי כֵן׳ – יְקַבֵּל מִמֶּנּוּ, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה.
ב[וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה], שְׁמִטָּה מְשַׁמֶּטֶת מִלְוָה וְאֵין יוֹבֵל מְשַׁמֵּט מִלְוָה.
גשֶׁהָיָה בַּדִּין: מָה שְׁמִטָּה, שֶׁאֵין מוֹצִיאָה עֲבָדִים, מְשַׁמֶּטֶת מִלְוָה, יוֹבֵל, שֶׁמּוֹצִיא עֲבָדִים, אֵינוֹ דִין שֶׁיְּשַׁמֵּט מִלְוָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה – שְׁמִטָּה מְשַׁמֶּטֶת מִלְוָה וְאֵין יוֹבֵל מְשַׁמֵּט מִלְוָה.
דקַל וָחוֹמֶר לַשְּׁמִטָּה שֶׁתּוֹצִיא עֲבָדִים: וּמַה יּוֹבֵל, שֶׁאֵין מְשַׁמֵּט מִלְוָה, מוֹצִיא עֲבָדִים שְׁבִיעִית, שֶׁמְּשַׁמֶּטֶת מִלְוָה, אֵינוֹ דִין שֶׁתּוֹצִיא עֲבָדִים? תַּלְמוּד לוֹמַר (ויקרא כה יג): ״בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת״ – שְׁבִיעִית מְשַׁמֶּטֶת מִלְוָה וְיוֹבֵל מוֹצִיא עֲבָדִים.
השָׁמוֹט כָּל בַּעַל, יָכוֹל אַף בִּגְזֵלָה וּבְפִקָּדוֹן? תַּלְמוּד לוֹמַר: מַשֵּׁה יָדוֹ.
ואוֹ מַשֵּׁה יָדוֹ, יָכוֹל שְׂכַר שָׂכִיר וְהַקָּפַת הַחֲנוּת? תַּלְמוּד לוֹמַר: אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ.
זאִם סוֹפֵנוּ לְרַבּוֹת כֻּלָּם, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר מַשֵּׁה יָדוֹ? מַה מַשֵּׁה יָדוֹ בְּזָקוּף, אַף כֻּלָּם זְקוּפִים.
חלֹא יִגֹּשׂ – לִתֵּן עָלָיו בְּלֹא תַעֲשֶׂה.
טאֶת רֵעֵהוּ – פְּרָט לַאֲחֵרִים.
יוְאֶת אָחִיו – פְּרָט לְגֵר תּוֹשָׁב.
יאכִּי קָרָא שְׁמִטָּה לַה׳ – בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ.