כך ישראל כל זמן דאינון אטימי לבא ולא פתחין בתיובתא לא סלקין ריחא ולא אפיק לון מגו גובין. אבל כד פתחין בתיובתא - מיד סלקין ריחא ויפיק לון מבין גובין, ויתהני בהו כנסת ישראל דכתיב פתחי לי אחותי רעיתי. דכל זמן דשושנה אטימא - לית לה ריחא ולא סליקא מבין גובין, ודיורהא בינייהו כמה דאתמר. וקב"ה לא שדר לן למהך אורחא דא אלא לאוליף מלין אלין.
עד דהוו יתבי אתא נשרא ומאיך ונטיל חד שושנה מבינייהו ואזלת, ואמרו, מכאן ולהלאה נהך לאורחין. קמו ואזלו. עד הכא אורחא דר' פנחס ורבי שמעון. אזל ליה איהו ור' אלעזר ושאר חברייא, ור' פנחס ושאר חברייא.
פתח ואמר ר' פנחס עליה: למנצח על שושן עדות מכתם לדוד ללמד (תהלים ס א) - מאי ללמד? לאולפא לבני עלמא חכמתא, והא אוקמוה. שושן עדות - אלין סנהדרי גדולה דכתיב בה סוגה בשושנים. מכתם לדוד - סימנא דאחזיאו ליה לדוד כד שדר ליואב לארם נהרים ולארם צובא לאגחא בהו.
א"ר פנחס דא איהו שושן עדות דקיימא הכא שכינתא עלן, ודרגין עלאין בהדה, וסייעתא קדישא לתושבחתא. דא איהו שושן בשלימו כדקא יאות.
קמו ואזלו - אלין הכא ואלין הכא. אזל ליה ר' פנחס ובת בכפר עקימין, ור' יצחק ור' חייא בהדיה. עד דאקדימו למיזל, יתבו ומחכו לנהורא דצפרא. זקיף עינוי ר' חייא וחמא אלין כוכבייא דשרביטא דקא מרהטן ואזלן. אמר ודאי בכמה זמנין שאלנא על אלין כוכבייא!
א"ר פנחס, אלין כוכבייא דשרביטא ידיען בסוכלתנו דחברייא דהא קב"ה ברא כל אינון כוכבי רקיעא, רברבין וזעירין. וכלהו אודן ומשבחן לקב"ה (דכתיב מונה מספר לככבים). וכד מטא זמנייהו לשבחא קרא לון קב"ה בשמא דכתיב לכולם בשם יקרא - וכדין רהטי ואושיטו שרביטא דנהורא לשבחא למאריהון בההוא אתר דאתפקדן. הדא הוא דכתיב (שם) שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה וגו'.
אדהכי אתא נהורא - קמו ואזלו. עד דהוו אזלי - אתא נשרא רברבא אסחר על רישייהו וקיימא עלייהו. א"ר פנחס ודאי עידן רעותא הוא השתא! בה שעתא אתפתחו תרעי דרחמי לכל אינון בי מרעי, והוא זמנא לאסוותא לון. ואע"ג דאינון אסירין דמלכא. דהא נשרא דא סימנא דרחמי איהו!
פתח ואמר כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף וגו'. ליכא בעלמא מאן דאיהו ברחמי על בנוי כנשרא, והא אוקמוה, דכתיב ויאכלוה בני נשר (משלי ל יז) דאיהו רחמנא על בנוי. ומגו דהשתא עידן דרחמי אתא נשרא דא ואסחר עלנא. בשעתא דא איהו רחמי לכל אינון בי מרעי. ודא איהו דכתיב יהו"ה בקר תשמע קולי (תהלים ה ד) - ודא בקר דאברהם ואתערותא דיליה.
אדהכי אסחר נשרא ואעבר לקמייהו. א"ר פנחס: "נשרא! נשרא! מה אנת לגבן? אי בשליחותא דמרך אתית - הא אנן הכא. אי בגין מלה (ס"א סימנא) אחרא אתיתא - הא אנן הכא זמינין! אתרם נשרא לעילא ואתכסי מנייהו, ואינון יתבו. א"ר חייא הא דשלמה מלכא תיוהא הוא, דתנינן נשרא רברבא הוה אתי לגביה שלמה מלכא בכל יומא ויומא והוה שלמה מלכא רכיב על גדפהא ואוביל ליה ד' מאה פרסי בשעתא חדא. לאן אוביל ליה? לתרמו"ד במדבר בהרים. אתר חד איהו לגבי טורי דחשוכא דאקרי תרמוד במדבר, ולאו איהו אתר דתרמודאי, אלא תרמוד דאיהו במדבר בהרים. ותמן מתכנשי כל רוחין וסטרין אחרנין. וההוא נשרא הוה טאס לתמן בשעתא חדא. כיון דקאים על ההוא דוכתא - אגבה נשרא. ושלמה כתב פתקא וארמי תמן, ואשתזיב מאינון רוחין. ונשרא הוה מסתכל גו חשוכא דטורין לאתר דתמן עזא ועזאל דאינון תמן אסירין בשלשלאי דפרזלא, נעיצן גו תהומי. ולית יכילו (ס"א רשו) לבר נש בעלמא למיעל תמן, ואפי' עופי שמיא, בר בלעם.
רעיא מהימנא
(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)