פתח ואמר בטח ביהו"ה ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה (תהלים לז ג) .
בטח ביהו"ה - כדקא יאות. ועשה טוב - תקונא דברית קדישא; דתהא מתקן ליה ונטיר ליה כדקא יאות. ואי תעביד דא - אנת תהא הכא בארעא ויתזן מנך ויתפרנס מנך ההיא אמונה דלעילא. ותו (ס"א מתקן ליה ונטיר ליה. שכן ארץ - ארץ קדישא עלאה, ארץ החיים, דההיא ארץ תשרי בההוא טוב. ורעה אמונה - ההיא אמונה דלעילא יתזן ויתפרנס מניה על ידך. ואי תעביד דא) תתענג על יהו"ה ויתן לך משאלות לבך - כל דא אתתקנת בתקונא דברית - כיון דאתקנת ברית אתקן כלא.
פנחס בגין דקני על ברית דא - זכה לכלא. ולא עוד אלא דאגין על כל ישראל, וביה אתקיים והתענג על יהו"ה (תהלים לז ד) דהא סליק ואתקשר לעילא (ואנהיר) באור קדמאה דברא קב"ה וגניז ליה. בההוא אור דאתהני אברהם מניה ואהרן כהנא אתקשר בה. לבתר דאסתלק לכהנא רבא - לא אדכר ליה קטלנותא דזמרי ולא יאות בגין דלא יתאחד כלל בענפוי דסטרא אחרא ולא אתחזי לאדכרא עליה. דכל מאן דקטיל - ענפין דסטרא אחרא אית ביה, ופנחס הא מתאחיד בימינא ולית ליה חולק בסטרא אחרא כלל. ועל דא לא אדכר הכא. מה דאתחזי שבחא - איהו גנאי ליה ונחיתו מדרגא עלאה דאתאחיד ביה. ועל דא כתיב המוכה אשר הוכה - סתם, ושם האשה המוכה - ולא אדכר על ידא דמאן.
א"ר פנחס זכאה דרא דשמעין מילך באורייתא וזכאה חולקי דזכינא לכך! אמר רבי שמעון זכאה דרא דאנת וחסידותך אשתכח בגוויה!
עד דהוו יתבין ומפייסין דא לדא אתא, רבי אלעזר בריה דרבי שמעון ואשכח לון תמן. א"ר פנחס ודאי דכתיב ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה. א"ל רבי שמעון: אלעזר ברי תיב ברי ואימא קרא. יתיב רבי אלעזר. פתח ואמר (שם) ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים. מאי ויפגעו בו? אלא אית פגיעה לטב, ואי פגיעה לביש. ואית פגיעה לצלותא. אלא בשעתא דהוה אזיל לחרן מה כתיב? ויפגע במקום - צלותא דערבית הוה דצלי בההוא מקום, כמה דאת אמר הנה מקום אתי, וצלותא דערבית בההוא אתר אתחזי. תו ויפגע במקום - מלי פיוסין איהו, דאתא שמשא קדישא לגבי סיהרא, בעלה לגבי אתתא. מכאן דלא יאות לבעל למיתי לגבי אתתא אי לא הוי במלי פיוסין לפייסא לה, דכתיב ויפגע במקום ולבתר וילן שם. כד הוה אתי יעקב מחרן מה כתיב ויפגעו בו - שדרת היא לפייסא ליה למיתי לגבה.
ויאמר יעקב כאשר ראם - מאי כאשר ראם? אלין מלאכין דיום ומלאכין דלילה הוו, ואתכסיאו מניה ולבתר אתגליין ליה, ועל דא כאשר ראם כתיב. מחנה אלהים זה - מהכא דהוו אלין דיממא ואלין דליליא.
רעיא מהימנא
לזיניה - בריך אנת לקב"ה בארבע יסודין. כען אתבריר כלא על בורייה!
(ובחבורא קדמאה קיבה - רלד ע"ב)
אלא פגיעה איהי פיוסא דכד ייתי חתן לגבי כלה לית ארח לחתן לייחדא בכלה אלא בפיוסא ולבתר יעבד עמה לינה. והיינו (ד"א וילן שם) כי בא השמש.
אמר רעיא מהימנא, אי הכי מאי ניהו כי בא השמש? דהא ארח דרשא אוקמוה לשון כבייה והיינו כי בא השמש? אלא מהכא אוליפנא מאן דמייחד באתתיה צריך בליליא למכבי שרגא, וביממא לאו ארח דרבנן לשמש מטתן אלא בלילה ארח צנעא. ובגין דא מתי אתעביד לינה - כי בא השמש - דאתפני שמשא מעלמא. ובגין דא אוף הכי דצריך לאתכסייא מן שמשא והכי צריך לאתכסייא מאלין מלאכין דאינון מיצר הטוב מימינא בכמה משריין. ומיצר הרע דאזיל לשמאלא בכמה משריין. ובגין דא בתר דאתא צפרא אמר כאשר ראם, ומסטרא דיעקב דהוה איש תם לא הוה עמיה אלא חיילין דמלכא ומטרוניתא, ובגין דא ויקרא שם המקום ההוא מחנים. אינון מלאכין דיממא כתיב כאשר ראם מחנה אלהים זה. וכד אתו מלאכים דליליא דאתכנשו בהדיה לנטרה ליה אמר