רבי שמעון הוה יתיב ולעי בפרשתא דא.
אתא לקמיה ר' אלעזר בריה.
אמר ליה: נדב ואביהוא מאי עבידתייהו בפנחס? אי לא הוה פנחס בעלמא כד מיתו, ובתר אתא לעלמא ואשלים דוכתייהו - שפיר! אבל פנחס בעלמא הוה! ונשמתיה ביה בקיומא קאי!
אמר ליה: ברי! רזא עלאה הכי! והכי הוא:
דבשעתא דאסתלקו מן עלמא - לא הוו מתטמרן תחות גדפי טנרא קדישא. מאי טעמא? בגין דכתיב ובנים לא היו להם (במדבר ג ד) - דאזעירו דיוקנא דמלכא - דהא אינון לא אתחזון לשמשא בכהונא רבה.
בשעתא דקני פנחס על ברית קדישא ועאל בגו כמה אוכלוסין וסליק לון לגייפין על רומחא לעיניהון דכל ישראל - כד חמא שבטא דשמעון בכמה אכלוסין דאתו לגביה - פרחא נשמתיה מניה! ותרין נשמתין דהוו ערטיראין בלא דוכתא אתקריבו בה ואתכלילו כחדא, ואתהדרת נשמתיה כלילא רוחא - דאתכליל בתרין רוחין ואתתקפו ביה. כדין רווח דוכתייהו למיהוי כהנא (רבא) מה דלא (אתחזי) מן קדמת דנא.
ועל דא כתיב זכר נא מי הוא נקי אבד (איוב ד ז) - דלא אתאביד בההיא שעתא ולא אביד רוחיה כד פרחה מניה. ואיפה ישרים נכחדו - אלין בני אהרן דאתהדרו לעלמא מה דאבד בחייהון. ועל דא כתיב ביה בפנחס בן בן תרי זמני - פנחס בן אלעזר בן.
מה כתיב לעילא מפרשתא דא? ויאמר יהוה אל משה קח את כל ראשי העם והוקע אותם ליהוה נגד השמש (במדבר כה ד) - וכי על דקטלין בליליא או על דקטלין ביממא ביומא דעיבא כתיב נגד השמש?
אמר ר' יהודה: דתהא מיתתהון באתגלייא כמה דחבו באתגלייא.
א"ר שמעון: לאו בגין כך אתמר! אלא מהכא אוליפנא בדרגא דחב בר נש לקב"ה - לההוא אתר - אצטריך למעבד תקנתא לנפשיה. אינון חבו בברית קדישא דאקרי שמש - בגין כך דינא ותקונא דילהון איהו כנגד השמש, ולאו באתר אחרא. מכאן דלא אצטריך בר נש לתקנא נפשיה אלא בההוא אתר דחב לגביה. ומאן דלא יעביד הכא(?) - לית ליה תקונא לעלמין כדקא יאות.
רב חייא פתח: ישבעו עצי יהוה ארזי לבנון אשר נטע (תהלים קד טז) .
מה כתיב לעילא? ויין ישמח לבב אנוש וגו' טו. וכי מאי האי להאי?
אלא הכי אוליפנא דכתיב מצמיח חציר לבהמה וגו' יד - וכי שבחא דבהמה דאית לה חציר אתא דוד למימר ברוח קודשא?! אלא מצמיח חציר - אלין אינון שתין אלף רבוא דמלאכין שליחן דאתבריאו ביומא תניינא דבראשית וכלהו אשא מלהטא. אלין אינון 'חציר'.
אמאי חציר? בגין דצמחין כחציר דא בעלמא. דכל יומא ויומא אתקצירו השתא ולבתר צמחין ומהדרין כמלקדמין. ועל דא כתיב מצמיח חציר לבהמה. הדא הוא דכתיב יודע צדיק נפש בהמתו (משלי יב י) , ותנינן אלף טורין סלקין לה בכל יומא ויומא, וכל טורא וטורא שתין רבוא הוי והיא אכלה.
ועשב לעבודת האדם יד - אלין אינון נשמתהון דצדיקייא דההוא אדם דרכיב ושליט על בהמה דא אכיל ואעיל לון בגוויה, ובזכותהון אתזן כל עלמא מההוא אדם דכתיב ביה ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם וגו' (יחזקאל א כו) . ועל דא כתיב האדם - ההוא דאשתמודע. בגין להוציא לחם מן הארץ - לאפקא מזונא לעלמא מן הארץ קדישא. ויין - דא חמרא עתיקא דנגיד מלעילא.
רעיא מהימנא
דאינון מיכאל אריה, ארבע אנפין דיליה יֶהוֶֹ"ה. ארבע אנפין דשור, ואיהו גבריאל, ואינון יַהוַֹ"ה. ד' אנפין דנשר, ואיהו אוריאל, ואינון יִהְוֹ"ה.
ואינון ממנן, תחות חס"ד פח"ד אמ"ת, דרגין דתלת אבהן. ואוקמוה רבנן: האבות הן הן המרכבה. וסלקין נהורין לחשבן יב"ק. ואינון מלך מלך ימלוך, יהו"ה אהי"ה אדנ"י - סך הכל יב"ק.
(רבי אבא ורבי יוסי שבעמוד ב' שייך כאן).