אמר רבי יהודה לימא לן מר מאלין מלין מעליתא דראש השנה.
פתח רבי שמעון ואמר ויהי היום (איוב א ו) (איוב א יג) . בכל אתר דכתיב ויהי איהו צער. ויהי בימי - צער ודאי. ויהי היום - יומא דאית ביה צער ודא הוא ראש השנה; יומא דאית ביה דינא קשיא על עלמא. ויהי היום ויעבר אלישע אל שונם - יומא דראש השנה הוה. ובכל אתר ויהי היום דא ראש השנה.
ויהי היום ויבאו בני האלהים - יום ראש השנה הוה. בכל זמנא תרין יומין אינון, מאי טעמא? בגין דלהוי יצחק כליל דינא ורחמי תרין יומין ולא חד, דאלמלא ישתכח יחידאי, יחריב עלמא. ועל דא כתיב תרין זמנין ויהי היום ויהי היום.
ויבאו בני האלהים - אלין ב"ד רברבא, בני האלהים ודאי, בנוי דמלכא קריבין לגביה, ואינון שבעין ממנן דסחרין תדירא למלכא ואינון חתכין דינא על עלמא.
להתיצב על יהו"ה - וכי על יהו"ה קיימי? אלא בשעתא דאלין קיימי על דינא, דינא קדמאה דכלא ביה, מאן הוא דלא יוקיר לשמא דקודשא בריך הוא ודלא יוקיר לאורייתא ולעבדוי? אוף הכי מאן הוא דלא חייש על יקרא דשמא קדישא דלא יתחלל בארעא? מאן הוא דלא חייש ליקריה דקב"ה? מאן הוא דלא שוי יקר לשמא דא?
ויבא גם השטן בתוכם - גם לרבות ההיא נוקבא דיליה. אוף הכי להתיצב על יהו"ה דאיהו חייש נמי ליקרא דשמא דא.
הכא אפליגו עמודין קדמאין דעלמא; חד אמר איוב מחסידי אומות העולם הוה, וחד אמר מחסידי ישראל הוה, ואלקי לכפרא על עלמא. דהא יומא חד אשכחית רב המנונא לאליהו. א"ל ודאי תנינן דאית צדיק ורע לו, רשע וטוב לו! אמר צדיק - כל שממועטין לו חובותיו - נותנין לו בעולם הזה חובו, ועל כן צדיק ורע לו. וכל שמרובין עוונותיו וממועטין זכיותיו - נותנין לו שכרו בעולם הזה - רשע וטוב לו. אמר ליה: דינוי דמארי עלמא עמיקין! אבל בשעתא דבעי קודשא בריך הוא לכפרא חובין דעלמא - אלקי בדרועא דלהון ואסי לכולהו. מתל לאסייא דאלקי לדרועא לשיזבא לכל שייפין, כמה דכתיב והוא מחולל מפשעינו וגו'.
כמה דאתמר בההוא יומא של ראש השנה דקיימין שבעין קתדראין למידן דינא לעלמא, כמה אינון מארי תריסין קטיגורין דקיימי לעילא; אלין מיימינין לזכו, ואלין משמאלין לחובה לאדכרא חובין דעלמא, חובין דכל חד וחד. ועל דא אצטריך לבר נש לפרשא חובוי כל חד וחד כמה דאיהו, בגין דמאן דמפרש חטאוי - לא אתמסר דיניה אלא בידא דמלכא קב"ה בלחודוי. ומאן דדאין ליה קב"ה איהו לטב. ועל דא בעא דוד מלכא (ואמר) שפטני אלהים - אנת ולא אחרא. וכן שלמה אמר לעשות משפט עבדו - הוא ולא אחרא. וכל בית דין / בעלי דין בדלין ממנו. ועל דא אצטריך לון לפרשא חובן דכל שייפא ושייפא, וכל מה דעביד בפרט. הדא הוא דכתיב חטאתי אודיעך וגו'. לבתר ואתה נשאת עון חטאתי סלה.
מנלן? ממשה דכתיב אנא חטא העם הזה וגו'. בישראל כתיב חטאנו כי עזבנו את יהו"ה (שמואל א יב י) . דאי תימא האי ביחיד אבל בצבור לא - הא כתיב קרא דא. ואי תימא הא בצבור אבל שליחא דלהון לא - הא כתיב וישב משה...אל יהוה וגו', וכתיב (שם) ויעשו להם וגו'. מאי טעמא? מאן דמפרש חוביה - בי דינא בדילין מיניה בגין דבר נש קריב לגרמיה ולא אתדן על פומיה. ותו, לא שביק למקטרגא לאולפא עליה חובא.
רעיא מהימנא
קשת גבורים חתים. ומסטרא דימינא - כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם. כד אתחזי ביום הגשם אחזי רחמי. וכד אתחזי בלא מטרא אחזי דינא. מעורב בין מטרא ושמשא - אחזי דינא ורחמי כליל. והאי איהו ש מן שדי - תלת ענפי אבהן דאינון יהו"ה אלהינו יהו"ה - תלת שמהן לקבל תלת ענפי אבהן. ובהון י"ד אתוון בחושבן ד"י מן שדי. ולבוש דשדי - מטטרון - דהכי סליק בחושבן שדי. עד כאן.
(ובחבורא קדמאה תמן תנינן מאן דחזי קשת - רי"ד ע"ב. אר"מ שפיר קאמרת - שם רט"ו ע"א)