קום ר' אבא לחדשא מלין דאורייתא דאמרת בחבורא קדמאה!
פתח ר' אבא ואמר: שירו ליהוה שיר חדש תהלתו מקצה הארץ וגו' (ישעיהו מב י) .
כמה חביבין ישראל קמי קב"ה! דחדוה דלהון ותושבחתא דלהון לאו איהו אלא (ס"א לשתפא לקב"ה ושכינתיה בהו דהכי וכו') ביה. דהכי תנינן כל חדוה דישראל דלא משתתפי בה לקב"ה (ושכינתיה) - לאו איהו חדוה. וזמין איהו סמאל וכל סייעתא דיליה לקטרגא לההוא חדוה. (ס"א ואתחזר) ואשתאר בצערא ובכיה. וקב"ה לא אשתתף בההוא צערא. אבל מאן דשתיף קב"ה ושכינתיה בחדוה דיליה - אם ייתי מקטרגא לקטרגא בההיא חדוה - קב"ה ושכינתיה משתתף בההוא צערא.
מה כתיב ביה? בכל צרתם לו צר (ישעיהו סג ט) . ובמאי? בגין דעמו אנכי בצרה (תהלים צא טו) . ומנלן דאית לון לישראל לשתפא לקב"ה ושכינתיה בחדוה דלהון? (נ"א בגין דלאו איהו חדוה אלא בשותפות דיליה מאלין) דכתיב ישמח ישראל בעושיו (תהלים קמט ב) - ההיא חדוה דישראל לאו איהו אלא בעושיו.
בעושיו - "בעושו" מבעי ליה? אלא אלין קב"ה ושכינתיה ואביו ואמו; דאף על גב דמיתו - קב"ה אעקר לון מג"ע ואייתי לון עמיה לההוא חדוה לנטלא חולקא דחדוה עם קב"ה ושכינתיה, כמה דאת אמר העושו יַגֵּשׁ חרבו (איוב מ יט) .
דבר אחר: בעושיו - בגין דבר נש אתעביד בשותפות - גברא ואתתא וקב"ה. ועל רזא דא כתיב נעשה אדם - בשותפו. דתנינן תלת אומנין עבד קב"ה לאפקא מנהון עלמא ואלין אינון: שמיא וארעא ומייא. וכל חד שמש חד יומא ואהדרו כמלקדמין. יומא קדמאה - אפיק שמיא אומנותא דיליה דכתיב ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור. יומא תניינא - אפיקו מיא אומנותא לעבידתא דכתיב ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים וגו'. אסתלקו פלגא מייא לעילא ופלגא מייא לתתא אשתארו. ואלמלא כך דמיא אתפרישו - עלמא לא הווה קאים. יומא תליתאה - עבידת ארעא ואפיקת כמה דאתפקדת דכתיב ויאמר אלהים תדשא ארץ דשא עשב וכתיב ותוצא הארץ דשא וגו'.
עד הכא כל אומנא מאלין תלתא אפיק אומנותא דיליה ועבדו מה דאתפקדו. אשתארו תלת יומין אחרנין - ביומא רביעאה אתפקד אומנא קדמאה למעבד אומנא דיליה, דכתיב ויאמר אלהים יהי מארת, והיינו שמים. ביומא חמישאה אפיקו מייא דאיהו אומנא אחרא דכתיב ויאמר אלהים ישרצו המים וגו'. ביומא שתיתאה עבדת ארעא אומנותא דילה דכתיב ויאמר אלהים תוצא הארץ נפש חיה וגו'.
כיון דתלת אומנין אלין אשלימו עובדייהו - אמר לון קב"ה אומנותא חדא אית לי למעבד ואיהו אדם. אתחברו כחדא ואנא עמכון - נעשה אדם. גופא דלכון. ואנא אהא שותפו עמכון ונעשה אדם. כמה דבקדמיתא הוה בשותפו - הכי נמי לבתר. אבא - דביה עביד עבידתא דשמיא ועבידתא דמייא. ואתתא - דאיהי אומנא תליתאה כגוונא דארעא. וקב"ה דאשתתף בהדייהו. ועל רזא דא כתיב בעושיו. ואף על גב דאבא ואמא אתפרשו מהאי עלמא - חדוה בכל שותפותא הוה.
רעיא מהימנא
דביה אומאה מלחמה לה' בעמלק (שמות יז) . יתער בעלמא שיר פשוט וכפול ומשולש ומרובע דאיהו סליק אתוון דיליה י' י"ה יה"ו יהו"ה - ע"ב. בההוא זמנא ובכן צדיקים יראו וישמחו וישרים יעלוזו וחסידים ברנה יגילו. ו' - תוספת אלף שתיתאה קודם דיליה עק"ב. חרב בי מקדשא ולבתר דיליה עד תשלום רעב יהיה ערב. הדא הוא דכתיב ערב וידעתם כי ה' הוציא אתכם וגו', כי עבדך ערב את הנער וגו', ע"כ.
אמר קוב"ה אנא ושכינתי שותפותא דנשמתא. ואבוי ואמיה שותפותא דגופא. דאבוי מזריע לובן דעיינין ודגרמין וגידין ומוחא. ואתתא - שחור דעיינין, ושערא, ובשרא, ומשכא. ואוף הכי - שמיא וארעא וכל חיילין דלהון אשתתפו ביצירתיה. מלאכין - מנהון יצר הטוב ויצר הרע - למהוי מצוייר מתרווייהו. שמשא וסיהרא לאנהרא ליה ביממא וליליא. חיון ובעירן ועופין ונונין לאתפרנסא מנהון. כל אילנין וזרעין דארעא לאתפרנסא מנהון. מה עבד קוב"ה? אעקר לאבוי ולאמיה מגנתא דעדן ואייתי להו עמיה למהוי