דתנינן בשעתא דבר נש שתיף לקב"ה לחדווה דיליה - קב"ה אתי לגנתא דעדן ואעקר מתמן (ס"א דאודע תמן) לאבוהי ואמיה דאינון שותפין בהדיה, ואייתי לון עמיה לההוא חדווה, וכלהו זמינין תמן. ובני נשא לא ידעין. אבל בעקו דבר נש - קב"ה זמין לגביה בלחודוי, ולא אודע לאבוהי ולאמיה. הדא הוא דכתיב בצר לי אקרא יהו"ה ואל אלהי אשוע וגו'.
אהדר ההוא טולא דמלקדמין, ואזלא גו ביתא כמו דיוקנא דבר נש. נפל על אנפוי ר' אבא. אמר רבי יוסי אדכרנא דבהאי אתרא חמינא ליה לר' פנחס בן יאיר יומא חד הוה קאים בהאי דוכתא והוה אמר הכי: פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן באת י' זעירא בגין דתרין אלפין ביתין רשימין; אלפא ביתא דאתוון רברבן, ואלפא ביתא דאתוון זעירן. אתוון רברבן - אינון בעלמא דאתי. ואתוון זעירן - אינון בעלמא תתאה. י' זעירא - ברית קיימא קדישא. כיון דקני פנחס על ברית דא - אתוסף ביה י' זעירא רזא דברית דא.
בההוא שעתא אמר קב"ה, מה אעביד עם משה? ברית דא ממשה הוי וכלה דיליה הוי - גנאי הוא למיהב ליה לאחרא בלא דעתא ורעותא דמשה, לאו יאות הוא.
שארי קב"ה ואמר למשה: "משה - פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן".
א"ל משה "רבונו של עולם מהו?".
א"ל "אנת הוא דמסרת נפשך על ישראל דלא ישתצון מן עלמא בכמה זמנין, ואיהו השיב את חמתי מעל בני ישראל וגו'".
אמר משה: "מה את בעי מני - הא כלא דידך!".
אמר ליה: "הא כלה דידך היא - אימא לה דתשרי בגויה".
אמר משה: "הא בלבא שלים תהא לגביה".
אמר ליה: "אימא אנת בפומך וארים קלך דאנת מסר ליה ברעותא בלבא שלים!".
הדא הוא דכתיב לכן אמור - את אימא ברעותא - הנני נותן לו את בריתי שלום. משה הוה אמר הנני נותן לו וגו', דאילו קב"ה ה"ל למימר "לכן אמור לו הנני נותן לו את בריתי שלום", אבל לא כתיב אלא לכן אמור. ואי תימא דאתעברת מן משה - לא! אלא כבוצינא דא דאדליקו מינה; דא יהיב ואהני, ודא לא אתגרע מנה.
אתא ההוא טולא ויתיב ונשיק ליה. שמעו חד קלא דהוה אמר: פנון אתר! פנון אתר! לר' פנחס בן יאיר דאיהו גבייכו!, דתנינן דכל אתר דצדיקא אתחדש ביה מלי דאורייתא - כד איהו בההוא עלמא - פקיד לההוא אתר ואתי ליה לגביה. וכ"ש כד שראן בגוויה צדיקייא אחרנין לחדתא בההוא אתר דאמרין מלי דאורייתא, כגוונא דא דהוה אתי ר' פנחס בן יאיר למפקד לאתריה ואשכח אלין צדיקייא מחדתין מלין דאורייתא ואתחדש כמלקדמין ההוא מלה דר' פנחס בן יאיר קמיה.
א"ר אבא יאות מלה דרבי פנחס בן יאיר, דהא לא כתיב "לכן הנני נותן" אלא לכן אמור הנני נותן לו. וכי מלה דא הוה גניזא מחסידא דא תחות ידך ולא הוית אמר! זכאה חולקנא דזכינא למהוי בסיעתא דטולא קדישא הכא!
אוף הוא פתח ואמר משמיה דר' פנחס: כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה וגו' (קהלת ט י) . כמה יאות ליה לבר נש בעוד דבוצינא דליק ושריא על רישיה לאשתדלא ולמעבד רעותא דמאריה, בגין דההוא נהורא דבוצינא איהי כח דשריא עליה, ועל דא כתיב (במדבר יד יז) יגדל נא כח אדני. כח אדני - דא הוא כח דשריא על רישיהון דצדיקייא וכל אינון דמשתדלין ברעותא דמאריהון. ועל דא תנינן כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו (דא איהו כחו). ודאי אצטריך לאתערא כל שייפוי בחילא תקיף, בגין דבאתערותא תקיף דאתקף - אתער ההוא כח קדישא עלאה ואסתלק גו קודשא ואתבר חילא ותוקפא דסטרא אחרא. ועל דא בכחך אצטריך למעבד רעותא דמארך.
רעיא מהימנא
עמיה בחדוה דבנוי. ולית חדוה כחדוה דפורקנא דכתיב בה ישמחו השמים ותגל הארץ ויאמרו בגוים ה' מלך (דה"א טז) , אז ירננו עצי היער מלפני ה' כי בא לשפוט את הארץ. עד כאן.