מסטרא דיסודא - ביש ועקים. ובגין כך לא אקרי עובדא שלים, לא אקרי בניינא שלים. בגין כך 'צדיק שאינו גמור' אקרי ונדחה. ועל דא כבלע רשע צדיק ממנו (חבקוק א יג) .
תא חזי מאן דמקנא לשמא קדישא דקב"ה - דאפילו לא יזכי לגדולה ולא אתחזי לה - רווח לה ונטיל לה! פנחס לא אתחזי ליה בההוא זמנא, ובגין דקנא לשמא דמאריה - רווח לכלא וסליק לכלא ואתתקן ביה כלא, וזכה לאשתמשא בכהונה עלאה. מההיא שעתא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן - דאשלים לתרין דרגין בגין דקנא לשמא דמאריה, דאתתקן מה דאתעקם.
רבי יהודה פתח ואמר: שמרה נפשי כי חסיד אני הושע עבדך וגו' (תהלים פו ב) .
סופיה דקרא אית לאסתכלא ולבתר קרא כלא. סופיה דקרא כתיב הבוטח אליך - "הבוטח בך" מבעי ליה? מאי הבוטח אליך? אלא כביכול דוד מבטח ליה דלא יעבר ליה פלגות ליליא בשנתא כמה דכתיב חצות לילה אקום להודות לך. "קמתי" מבעי ליה? אלא אקום ואתקשר בך לעלמין.
שמרה נפשי - "שמור" מבעי ליה!? והא תנינן דלית את באורייתא דלא אית בה רזין עלאין ויקירין.
שמרה - לקב"ה קאמר! שמרה לההוא חולקא דאתאחד ביה נפש. דכד נפשא נפקאת מהאי עלמא - אתיא למירת עלמא דאתי. אי זכי - כמה חילין עלאין נפקין לקבלא ולנטרא לה ולאעלא לה במדורא דדוכתהא, והאי ה' נטיר לה לאתאחדא עמה בריש ירחי ושבתי. ואי לא זכי - כמה גרדיני טהירין אזדמנן לקבלה ודחו לה לבר. ווי לההיא נפשא דמתגלגלת בריקנא כאבנא בקוספיתא! הדא הוא דכתיב ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע (ש"א כה כט) .
ודוד בעי בעותיה קמי קב"ה ואמר שמרה נפשי - דלא ידחון לה לבר, וכד מטי לקבלך יפתחון לה פתחין ותקבל לה קמך.
כי חסיד אני - וכי חסיד אקרי?
א"ר יהודה: אין! דכתיב חסדי דוד הנאמנים (ישעיהו נה ג) . בגין כך שמרה נפשי דלא תשבוק לה למהך לבר.
ר' יצחק אמר: כל בר נש דאית ליה חולקא בצדיק - ירית להאי ארץ, כמה דכתיב ועמך כלם צדיקים וגו' (ישעיהו ס כא) . והאי צדיק חסיד אקרי. אמר דוד "בתר דבהאי אתר אחידנא - חסיד אני! ובגין כך שמרה נפשי לאתקשרא בך".
רבי חייא פתח: עדות ביהוסף שמו וגו' (תהלים פא ו) . הא אוקמוה דאוליף שבעין פתקין ולשון הקדש יתיר, הדא הוא דכתיב שפת לא ידעתי אשמע (תהלים פא ו) . אבל מאי עדות?
תא חזי בשעתא דאתתיה דפוטיפר הות אחידא ביה לההיא מלה - הוה יוסף עביד גרמיה כמאן דלא ידע לישנא דילה. וכן בכל יומא. עד ההיא שעתא בתרייתא דכתיב ותתפשהו בבגדו (בראשית לט יב) . מאי ותתפשהו? אלא בגין דעביד גרמיה כמאן דלא ידע לישנא. ורוח הקדש צווח לקבליה לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה (משלי ז ה) .
מאי קמ"ל? אלא כל מאן דנטיר גרמיה מהאי - אתקשר בה בשכינתא ואחיד בההוא 'עדות'. ומאי הוא? ה' דאתוסף ביה, דכתיב עדות ביהוסף שמו.
אוף הכא י' איתוסף בפינחס (במדבר כה יא) על דקני בהאי.
רבי ייסא פתח: על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון (תהלים קלז א) .
"את ירושלם" מבעי ליה!? כמה דכתיב (תהלים קלז ה) אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני!? מאי בזכרנו את ציון?
לבר נש דהוה ליה היכלא יקירא יאה ושפירא - אתו לסטין ואוקידו ליה. צערא דמאן הוא? לאו דמאריה דהיכלא?! אוף הכא - שכינתא בגלותא שריא. צערא דמאן הוא? לאו דצדיק?! ואזלא הא כמה דאוקמוה דכתיב הצדיק אבד - אבד ממש. אוף הכא בזכרנו את ציון - בזכרנו ההוא צערא דיליה על זווגהא - צערא דיליה הוא.
אמר רבי ייסא: מאן דאוקיר שמא דמאריה בהאי ונטיר האי - זכה דיוקיר ליה מאריה על כלא! מנלן? מיוסף דכתיב וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו (בראשית מא מג) , וכתיב ונתן אותו על כל ארץ מצרים.
רעיא מהימנא
(דף זה מכיל רק זהר ללא רעיא מהימנא)