פיסקא קצח

א(דברים כ ט) וְהָיָה כְּכַלֹּת הַשֹּׁטְרִים, בַּעֲקֵבָם שֶׁל עָם מַעֲמִידִים זַקָּפִים מִלִּפְנֵיהֶם וְאַחֲרֵיהֶם, וְכַשִּׁילִים שֶׁל בַּרְזֶל בִּידֵיהֶם, וְכָל הַמְבַקֵּשׁ לַחֲזֹר – הָרְשׁוּת בְּיָדָם לְקַפֵּחַ אֶת שׁוֹקָיו, שֶׁתְּחִלַּת נְפִילָה נִיסָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ד יז): ״נָס יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים וְגַם מַגֵּפָה גְדוֹלָה הָיְתָה בָעָם״. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים? בְּמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת, אֲבָל בְּמִלְחֶמֶת מִצְוָה הַכֹּל יוֹצְאִים, אֲפִלּוּ (יואל ב טז) חָתָן מֵחַדְרוֹ וְכַלָּה מֵחֻפָּתָהּ!