א(דברים יז ט) וּבָאתָ – לְרַבּוֹת בֵּית דִּין שֶׁבְּיַבְנֶה.
באֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, מִצְוָה בְּבֵית דִּין שֶׁיִּהְיוּ בוֹ כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם.
גיָכוֹל מִצְוָה, וְאִם אֵין בּוֹ יְהֵא פָסוּל? תַּלְמוּד לוֹמַר: וְאֶל הַשֹּׁפֵט – אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם כָּשֵׁר.
דאֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי: וְכִי עָלָת עַל דַּעְתְּךָ שֶׁתֵּלֵךְ אֵצֶל שׁוֹפֵט שֶׁאֵינוֹ בְּיָמֶיךָ? אֶלָּא שׁוֹפֵט שֶׁהוּא כָּשֵׁר וּמֻחְזָק בְּאוֹתָם הַיָּמִים. הָיָה קָרוֹב וְנִתְרַחֵק – כָּשֵׁר, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (קהלת ז י): ״אַל תֹּאמַר מֶה הָיָה שֶׁהַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה כִּי לֹא מֵחָכְמָה שָׁאַלְתָּ עַל זֶה״.
הוְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט – אֵלּוּ דִּקְדּוּקֵי מִשְׁפָּט.