א(דברים יז יז) וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים – אֶלָּא שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה.
ברַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מַרְבֶּה הוּא לוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהוּ מְסִירוֹת אֶת לִבּוֹ.
גרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֲפִלּוּ אַחַת וְהִיא מְסִירָה אֶת לִבּוֹ – לֹא יִשָּׂאֶנָּה. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר לֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים? אֲפִלּוּ כַּאֲבִיגַיִל. לֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים – אֲפִלּוּ כַּאֲבִיגַיִל וְחַבְרוֹתֶיהָ, שֶׁהֵן כְּשֵׁרוֹת, לֹא יִשָּׂאֶנָּה. וּכְגוֹן אִיזֶבֶל וְחַבְרוֹתֶיהָ, שֶׁהֵן רָעוֹת – הִיא מְסִירָה לִבּוֹ.
דוְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד, יָכוֹל לֹא יַרְבֶּה לוֹ כְּדֵי לִתֵּן לָאַפְסַנְיָא? תַּלְמוּד לוֹמַר: לֹא יַרְבֶּה לּוֹ, לוֹ אֵינוֹ מַרְבֶּה, אֲבָל מַרְבֶּה הוּא כְּדֵי שֶׁיִּתֵּן לָאַפְסַנְיָא. דָּבָר אַחֵר: כְּדֵי שֶׁיִּתֵּן לָאַפְסַנְיָא? תַּלְמוּד לוֹמַר: לֹא יַרְבֶּה לּוֹ, לוֹ אֵינוֹ מַרְבֶּה, אֲבָל מַרְבֶּה הוּא לָאַפְסַנְיוֹת. וְכֵן עָשָׂה דָוִד, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א כב יד): ״וְהִנֵּה בְעָנְיִי הֲכִינוֹתִי לְבֵית ה׳״ אֲבָל שְׁלֹמֹה שִׁנָּה, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א י כז): ״וַיִּתֵּן אֶת הַכֶּסֶף בִּירוּשָׁלִַם כָּאֲבָנִים״.