כמה אינון שפירן! כמה נטיען שפירן דאתנטען מנייהו! דמיין לאינון נטיעין דנטע קב"ה בגנתא דעדן יאיין! מאן יתן דאלין נטיען אשתכחו מאינון מסכני דבהו - יזל מים מדליו וגו' (במדבר כד ז) .
לבר נש דהוו ליה ידן שפירן יאן למחזי. אעבר חד בר נש דעינא בישא, אסתכל באינון ידין, נקיט בהו שארי לשבחא. אמר "כמה אינון שפירן! כמה אינון יאן! חמו אצבען מגזרא דשפירו עלאה!". לבתר אמר "מאן יתן ידין אלין דשריין בין אבנין יקירין ובלבושי יקר דארגוונא בביתיה לאשתמשא בהו, ויהון גניזין בתיבותא דיליה!".
כך בלעם שרי לשבחא - מה טובו אהליך - חמו כמה שפירן כמה יאן וכו'. לבתר אמר יזל מים מדליו - לא ישתכח נטיעא שפירא דא נטיעא דאורייתא לבר מאינון מסכנין! וזרעו במים רבים - דלא יסגי ולא ירבי רוחא דקודשא!
אמר ליה קב"ה: "רשע! לא יכלין עיניך לאבאשא! הא פריסו דקודשא עלייהו".
כדין אמר: אל מוציאו ממצרים וגו' (במדבר כד ח) - הא לא יכלין כל בני עלמא לאבאשא לון דהא חילא תקיפא עלאה אחיד בהו. ומאי איהו? אל מוציאו ממצרים. ולא עוד אלא כתועפות ראם לו - דלא יכיל בר נש לאושיט ידיה עליה מגו רומיה. ומדאשתכח בזקיפו עלאה הכי - יאכל גוים צריו וגו', ולית מאן דיכיל לאבאשא לון.
ואפילו בזמנא דלא זקיף - לא יכלין! הדא הוא דכתיב כרע שכב (במדבר כד ט) - לא דחל בגין דאשתכח גיבר כארי וכלביא. אפילו כד אינון ביני עממיא, וכרע ושכב בינייהו - כארי הוא ישתכח בנמוסי אורייתא באורחי אורייתא. שולטנותא אית להו במאריהון, דאפילו כל מלכיא דעלמא לא יעקרון להו! כאריא דא כד שכיב על טרפיה - לא יכלין לאקמא ליה מניה. הדא הוא דכתיב כרע שכב כארי וגו'.
אמר ר' אלעזר לא אשתכח בעלמא חכים לאבאשא כבלעם רשיעא! דהא בקדמיתא הוה אשתכח במצרים, ועל ידוי קשירו מצראי עלייהו דישראל קשורא דלא יפקון מעבדותהון לעלמין. ודא הוא דאמר "מה איכול לאבאשא להו! דהא אנא עבידנא דלא יפקון מעבידתא דמצראי לעלמין - אבל אל מוציאו ממצרים! ולקבליה לא יכלין חכמין וחרשין דעלמא".
ועתה הנני הולך לעמי וגו' (במדבר כד יד)
ר' יהודה פתח: לא תסגיר עבד אל אדוניו וגו' עמך ישב בקרבך יז. כמה חביבין מלי דאורייתא! כמה חביבה אורייתא קמי קב"ה! כמה חביבה אורייתא דאורית לה קב"ה לכנסת ישראל!
תא חזי בשעתא די נפקו ממצרים שמע בלעם דהא חרשוי וקסמוי וכל אינון קשרין לא סליקו בהו בישראל. שארי לגררא גרמיה ולמירט רישיה. אזל לאינון טורי חשוכא ומטא לגבי אינון שלשלאי דפרזלא.
וכך הוא ארחא דמאן דמטי גבייהו. כיון דעאל בר נש ברישי טוריא - חמי ליה עזאל, ההוא דאקרי גלוי עינים. מיד אמר לעזא. כדין יהבין קלא ומתכנשין גבייהו חויין רברבי דמתוקדן, וסחרין לון. משדרי אונימתא זעירתא לקבליה דבר נש. ותנא כמין שונרא היא, ורישיה כרישא דחוייא, ותרין זנבין בה, וידהא ורגלהא זעירין. בר נש דחמי לה - חפי אנפוי. והוא מייתי חד קטורתא מאוקידו דתרנגולא חוורא. שדי באנפהא והיא אתית עמיה.
עד דמטי לגבי רישא דשלשלאי, וההיא רישא דשלשלאי נעיץ בארעא ומטי עד תהומא. ותמן בתהומא חד סמיך והוא נעיץ בתהומא תתאה, ובההוא סמיך אתקשר רישא דשלשלאי. כד מטי בר נש לרישא דשלשלאה - בטש בה ג' זמנין ואינון קראן ליה. כדין כרע וסגיד על ברכוי ואזיל ואטים עינוי עד דמטי גבייהו. כדין יתיב קמייהו, וכל אינון חויין סחרין ליה מהאי סטרא ומהאי סטרא. פתח עינוי וחמי לון. אזדעזע ונפל על אנפוי וסגיד לקבלייהו. לבתר אולפין ליה חרשין וקסמין ויתיב גבייהו ג' יומין.