אתון חברייא דלא שמשתון לר' שמעיה חסידא אמרין דבחמשת זיני דגן לא אית חולקא לסטר אחרא. ולאו הכי! דהא כל מה דאתבלי בארעא - לסטר אחרא אית ביה חולקא! ומאן חולקא אית ליה? מוץ דתדפנו רוח, דכתיב לא כן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח (תהלים א ד) . ודא הוא רוחא דקודשא. וכתיב כי רוח עברה בו ואיננו וגו' (תהלים קג טז) . בגין דרוח קודשא מפזר ליה בכל סטרין דעלמא דלא ישתכח.
דא בנוקבא. דכורא מאי הוא? תבן. ומוץ ותבן כחדא אזלין. ועל דא פטור ממעשר דלית בהו חולקא בקדושה. ה' דגן בנקיו בלא תבן ומוץ. ח"ט - דכר ונוקבא - מוץ ותבן. ה' - בנקיו דדגן. ועל דא שלימו דאילנא חטה איהו, ואילנא דחטא ביה אדם הראשון - חטה הוה, דכלא איהו ברזא ובמלה דחטה.
תווה ר' אלעזר ותווהו חברייא.
אמר ר' אלעזר: ודאי הכי הוא!
אמר ההוא ינוקא: הכי הוא ודאי קרא דשרינן ביה! דהא שעורה אקדים למיתי לעלמא ואיהו מתתקן למיכלא דבעירא סתם. איהו רזא דאלף הרים דמגדלין בכל יומא והיא אכלה לון. ואקרי לחם תרומה - מיכלא דההוא תרומה. ואתקצר בליליא דהא כתיב ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים כי לחמו הוא (ויקרא כב ז) . מן הקדשים - דא תרומה. מן הקדשים - ולא קדשים, דהא 'קדש' סתם לא אקרי תרומה, דחומר בקדש מבתרומה תנן.
ארעא קדישא ברשו דקב"ה הוות, ורשו אחרא לא עאל תמן! היך אבדיקת ארעא אי קיימת במהימנותא ולא אתחברת ברשו אחרא? בקריבו דתרומה דא דשעורים! כגוונא דרזא דסוטה.
אמר ר' אבא: ודאי שננא דחרבא לגבך!
אמר ההוא ינוקא: ודאי אתקפנא במגן וצינה לאגנא מניה.
אמר ר' אבא: ארעא קדישא - לית בה רשו אחרא ולא עאל תמן. מוץ ותבן ממאן הוו?
פתח ההוא ינוקא ואמר: ויברא אלהים את האדם בצלמו וגו' (בראשית א כז) , וכתיב ויאמר להם אלהים פרו ורבו כח. וכי אי לאו דאתא נחש על חוה לא יעביד תולדין לעלמא?! או אי לא חאבו ישראל בעובדא דעגלא לא יעבדון תולדין?! אלא ודאי אי לא ייתי נחש על חוה - תולדין יעביד אדם מיד ודאי, דהא גזרה אתגזר מיד דאתברי דכתיב פרו ורבו ומלאו את הארץ. ואינון תולדין יהון כלהון בנקיו בלא זוהמא כלל.
אוף הכי - ארעא קדישא דהא לא עאל בה רשו אחרא - אית בה מוץ ותבן דלאו מההוא סטר. ולבר מארעא ההוא מוץ ותבן - דסטר אחרא הוי! דאזלא בתר קדושה כקוף בתר בני נשא.
אתו ר' אלעזר וחברייא ונשקוהו.
אמר לון: דאמי לי דרווחנא במאני קרבא נהמא דפתורא!
אמר ר' אלעזר - ודאי הכי הוא! דהא כל זיני קרבא בידך אינון, ומצלחן בידך.
אתו ונשקוהו כמלקדמין.
פתח איהו ואמר ובגפן שלשה שריגים וגו' (בראשית מ י) . עד הכא חזיונא דמלה, דהא מכאן ולהלאה חזיונא דיליה הוה דכתיב וכוס פרעה בידי (בראשית מ יא) . אבל חזיונא דמלה - בגיניה דיוסף הוה, ולבשרא ליה דישמע יוסף וינדע.
תנינן שבעה רקיעין אינון, ואינון שבעה היכלין. ושית אינון. וחמש אינון. וכלהו נפקי מגו יין עתיקא קדישא עלאה! ההוא יין משיך ליה יעקב מרחוק וסחיט ליה מענבים דההוא גפן. כדין יעקב אמשיך ליה ההוא יין דקא אתחזי ליה וחדי ושתה. הדא הוא דכתיב וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּֽשְׁתְּ (בראשית כז כה) . הכא אתכליל עילא ותתא, ועל דא ארחיק מלה ומשיך לה במשיכו דתרי תנועי. והיינו ל֦וֹ - ליה לתתא, ליה לעילא.
חנוך מטטרון אמר: ויבא לו יין - דארמי מיא בההוא יין. ואי לאו דארמי ביה מים - לא יכיל למסבל. ושפיר אמר חנוך מטטרון! ובגין כך אמשיך ל֦וֹ בתרי טעמי, דהא בתרין סטרין אחיד.
וההוא יין אזיל מדרגא לדרגא, וכלהו טעמין ביה, עד דיוסף צדיקא טעים ליה דאיהו דוֹד נאמן. הדא הוא דכתיב ...כְּיֵין הַטּוֹב הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים (שיר ז י) .