מהו כיין הטוב? דאתא יעקב וארמי ביה מיא - דא הוא יין הטוב, והכי הוא כמה דאמר חנוך מטטרון.
תווה ר' אלעזר ותווה ר' אבא.
אמרו: הא חמרא דילך הוא נצחת מלאכא קדישא אפומא דרוח קודשא!
אמר לון: עד כען ההוא גפן מחכא למעבד פירין. ובגפן דא איהו גפן דאשתמודעא בקודשא, בגין דאית גפן אחרא דאיהו אקרי גפן נכריה. וענבים דילה לא אינון ענבים אלא קשין, אחידין לבא, נשכין ככלבא. אינון ענבים אקרון סורי הגפן נכריה (ירמיהו ב כא) . אבל גפן דא עלה כתיב וּבַגֶּפֶן - ההיא דאשתמודעא, ההיא דכל קדישין טעמו! חמרא עתיקא, חמרא טבא, חמרא דיעקב יהיב ביה מיא עד דכל אינון דידעין לטעמא חמרא טעמו ליה והוה טב לחכא. וההיא גפן כד מטא לגבה - אושיטת תלתא שריגין, ואינון תלת דיוקנא דאבהן דאתקדשת בהו. ולית קדושה אלא ביין, ולית ברכתא אלא ביין באתר דחדוה שארי.
והיא כפורחת - ככלה דאתקשטת ועאלת ברחימו בחדוה דההוא יין דאתערב במיא. כדין עלתה נצה - סליקת רחימו דילה לגבי דודה ושריאת לנגנא ולאעלא ברחימו. וכדין אתמליין ואתבשלן אינון ענבין רכיכן ומליין מההוא חמרא טבא עתיקא, חמרא דיעקב ארמי ביה מיא. ועל דא מאן דמברך על היין ומטי על הארץ - אצטריך למרמי ביה מיא בגין דלית ליה לברכא רחם ה' על ישראל עמך בר במיא גו חמרא. ואי לאו - מאן יכיל למסבל?!
דא הוה לבשרא ליוסף בגין דביה הוה תליא מלתא.
חנו"ך מטטרו"ן אמר: שלשה שריגים - ודאי לקבל תלת אבהן. והא ארבע אינון דילה?! אלא דא הוא דכתיב והיא כפורחת - בזמנא דאיהי סליקת ופרחת בכנפהא לסלקא - כדין עלתה נצה - דא הוא ההוא רביעאה דאשתאר דסליק בהדה ולא אתפרש מנה. הדא הוא דכתיב וירכב על כרוב (ש"ב כב יא) . וַיָּעֹף - כד יעוף. כפורחת - בזמנא דפורחת. ושפיר אמר חנוך מטטרון והכי הוא!
תווה רבי אלעזר ותווה רבי אבא.
אמרו: מלאכא קדישא! שליחא מלעילא! הא חמרא דילך הוא נצחת ברזא דרוח קדשא!
אתו כלהו חברייא ונשקוהו.
אמר ר' אלעזר: בריך רחמנא דשדרני הכא!
אמר ההוא ינוקא: חבריא! נהמא וחמרא עיקרא דפתורא אינון! כל שאר מיכלא - אבתרייהו אתמשך. והא אורייתא רווחת לון ודילה אינון. אורייתא בעאת מנייכו בבעו ברחימו ואמרה לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי (משלי ט ה) . והואיל ואורייתא זמינת לכו והיא בעאת מנייכו מלה דא - אית לכו למעבד רעותא דילה. במטו מנייכו, הואיל ואיהי זמינא לכו, דתעבדון רעותה.
אמרו: הכי הוא ודאי!
יתבו ואכלו וחדו בהדיה.
כיון דאכלו אתעכבו על פתורא.
פתח איהו ואמר: ויאמר מואב אל זקני מדין וגו' (במדבר כב ד) . "ויאמרו זקני מואב אל זקני מדין" לא כתיב, אלא ויאמר מואב. עולמין נטלו עיטא מסביא, וסביא אתמשכו אבתרייהו, ואינון יהבו לון עיטא. מאי עיטא יהבו לון? עיטא בישא נטלו לגרמייהו.
אמרו לון למואב "גדולא בישא גדלנא ביננא, ומנו? משה רביהון. על חד כומרא דהוה ביננא דרבי ליה וגדיל ליה בביתיה ויהב ליה ברתיה לאנתו. ולא עוד אלא יהב ליה ממונא ושדר ליה למצרים לשיצאה כל ארעא. ואיהו וכל ביתיה אתמשכו אבתריה. אי לההוא רביהון ניכול לאעקרא מן עלמא - כל עמא דיליה יתעקרון מיד מעלמא".
וכל עיטא בישא מההוא מלה דפעור - ממדין הוה.
ותא חזי דכלא הוה ממדין. וכל עיטא דלהון על משה הוה. ובעיטא דלהון שכרו לבלעם. כיון דחמו דבלעם לא יכיל - נטלו עיטא אחרא בישא לגרמייהו ואפקירו נשייהו ובנתייהו יתיר ממואב! דהא על נשי מדין כתיב הן הנה היו לבני ישראל וגו' (במדבר לא טז) , וכלא ממדין הוה.