דהאי בר נש לא תהדר בריקניא לעלמין!
אתא ר' אבא ונשקיה.
אמר ר' אלעזר: תא חזי! תרי עבד מאינון תלתא אינון דכללי כל הני! דהא תליתאה קיימא לחתמא ביה חותמא לעילא, לשואה ביה ידא ימינא דמלכא ולאשתבחא ביה. אבל הני תרין - קדמאה ותניינא - אינון כללא דכלא! ודוד שבח גרמיה בהו דכתיב אנה יהו"ה כי אני עבדך אני עבדך וגו' (תהלים קטז טז) . דאלין כללי דכל שאר. תליתאה - בך קיימא למפרק לי! דכתיב הושע עבדך אתה אלהי. מאן דמסדר דא - ידיע ליהוי ליה דקב"ה משתבח ביה וקרא עליה עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר (ישעיהו מט ג) !
אתא ר' אבא ונשקיה.
אמר ר' אבא על דא קרינן הנחמדים מזהב ומפז רב וגו'! כמה מתיקין מלין עתיקין דסדרו קדמאי, ואנן כד טעמין לון לא יכלין למיכל!
ודאי הכי הוא! והא קרא אוכח על תלתא עבדין, ואינון חד ובאתר חד. ותרין כדקאמרת, וחד דאיהו לאתעטרא ביה קב"ה דכתיב כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם וגו' (ויקרא כה נה) . לא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד מב. בגין דקב"ה אצטריך לאתעטרא בהאי תליתאה. ועל דא לא יִמָּכְרוּ לשמא דעבד, דהא דקב"ה הוי.
פתח ר' אלעזר ואמר מי בכם ירא יהו"ה וגו' (ישעיהו נ י) . מאי שומע בקול עבדו? האי קרא אוקמוה חברייא בצלותא - והכי הוא! מאן דרגיל למיתי לבי כנשתא לצלאה ויומא חדא לא אתי - קב"ה שאיל עליה ואמר מי בכם ירא יהו"ה שומע בקול עבדו אשר הלך חשכים ואין נגה לו. מאי שומע בקול עבדו? במאן? אי תימא בנביאה או גבר אחרא - מאן יהב נביאה או גבר אחרא לצלותא דבגין דצלי צלותיה שומע בקול נביאה או דגבר בעלמא?! אלא ההוא דצלי צלותין בכל יומא - איהו שומע בההוא קול דקרי ליה קב"ה ומשתבח ביה ואמר דאיהו עבדו ודאי. שומע בקול - במאי קול? בההוא דאקרי 'עבדו' - שבחא עלאה איהו דנפיק עליה קול דאיהו עבדו. ותו דקלא אשתמע בכל אינון רקיעין דאיהו עבדא דמלכא קדישא, ודא הוא שומע בקול עבדו.
אשר הלך חשכים ואין נגה לו. וכי בגין דלא אתא לצלויי הלך חשכים?! אלא אוקמוה. אבל עד לא יתכנשון ישראל לבתי כנסיות לצלאה - סטרא אחרא קיימא וסגיר כל נהורין עלאין דלא יתפשטון ויפקון על עלמין. ותלת זמנין ביומא אזלי סטר אחרא דכר ונוקבא ומשטטין בעלמא, וההוא עידן אתקן לצלותא בגין דלא הוי תמן קטרוגא כלל. וכדין איהו עידן לצלותא בגין דאינון אזלי למשטטא בטורי חשוך והר נשפה. כדין פתיחין כוי נהורין עלאין ונפקי ושריאן על בתי כנסיות ברישיהון דאינון דצלאן צלותין ומתפלגן נהורין על רישייהו. וקב"ה שאיל על ההוא דלא אשתכח תמן ואמר "חבל על פלניא דהוה רגיל הכא! והשתא דהלך חשכים ואתעבר מקמי נהורין, והלך לשטטא בטוריא בעלמא ונפק מההוא נגה נהורא דנהיר, ולית ביה חולקא! אין נגה לו! כמה דאתפליג ושריא על אחרנין דתמן. כמה טבין אתאבידו מניה!". ואילו הוה תמן - יבטח בשם יהו"ה - בכללא דעבד קדמאה, וישען באלהיו - ברזא דעבד תניינא.
אמר ר' שמעון, אלעזר ברי! ודאי רוח נבואה שריא עלך!
אמר ר' אבא: אריא בר אריא - מאן יקום קמייהו כד שאגי למטרף טרפא! כל אריין דעלמא תקיפין, ואלין - יתיר מכלהו! כל אריין דעלמא קשיין לאפקא טרפא מפומייהו, ואלין - נוחין לאפקא מפומייהו טרפא! אינון טרפי טרפא ויהבי לכלא!
אשר הלך חשכים - "אשר הלכו" מבעי ליה? אמר רבי אלעזר, בגין דאינון שריין בחבורא ומיד מתפרשן. הלך - חבורא, חשכים - אתפרשן. שראן בחבורא, ואתפרשן מיד. כגוונא דא רוח סערה באה (יחזקאל א ד) - כלל דכר ונוקבא. באה - והיא שבקת ליה. מיד מתפרשן....
(חסר סיום המאמר)