מיא מאלייהו, לכד שאבין מיא לאשקאה.
ונוזלים מן לבנון. מאי נוזלים? אלין חמש מקורין דנפקו מן לבנון, לעילא אתעבידו נוזלים, דכד אהדרו למעין נבעין מיין ונוזלים טפין, אלין בתר אלין. מיין מתיקן. דנפשא אזלא אבתרייהו.
כך קב"ה רחיש לן ניסא באתר דא בהאי מעיין, ועל מעיינא דא קרינא קרא דא!
תו פתח ואמר: כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה וגו' (דברים כ יט) - כמה טבין אינון ארחין ושבילין דאורייתא! דהא בכל מלה ומלה אית כמה עיטין כמה טבין לבני נשא. כמה מרגלאן דקא מנהרן לכל סטר. ולית לך מלה באורייתא דלית בה כמה בוצינין מנהרן לכל סטר.
האי קרא איהו כפום פשטיה, ואית ביה כפום מדרשיה, ואית ביה חכמתא עלאה לאזדהרא למאן דאצטריך. זכאה חולקיה מאן דאשתדל באורייתא תדיר! מאן דאשתדל בה מה כתיב ביה? כי אם בתורת יהו"ה חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה והיה כעץ ג - אמאי דא סמיך לדא? אלא מאן דאשתדל באורייתא יומם ולילה - לא ליהוי כאעא יבישא אלא כעץ שתול על פלגי מים. מה אילן אית ביה שרשין ואית ביה קליפין ואית ביה מוחא ואית ביה ענפין ואית ביה טרפין ואית ביה פרחין ואית ביה איבא
שבעת זינין אלין סלקין לשִבְעָה עֶשֶר - לשבעין!
אוף מלין דאורייתא אית בהו פשטא דקרא, דרשא, רמז דקא רמיז חכמתא, גימטרייאות, רזין טמירין, רזין סתימין אלין על אלין. פסול וכשר, טמא וטהור, איסור והיתר.
מכאן ולהלאה מתפשטאן ענפין לכל סטר!
והיה כעץ ודאי! ואי לאו - לאו איהו חכם בחכמתא!
תא חזי כמה חביבין אינון דמשתדלי באורייתא קמי קב"ה - דאפילו בזמנא דדינא תליא בעלמא ואתייהיב רשו למחבלא לחבלא - קב"ה פקיד ליה עלווייהו על אינון דקא משתדלי באורייתא! והכי אמר ליה קב"ה:
כי תצור אל עיר בגין חוביהון סגיאין דחטאן לקמאי, ואתחייבו בדינא.
ימים רבים - מאי רבים? תלתא יומין דא בתר דא דאשתמודעא דבר במתא. מנלן דימים רבים תלתא יומין אינון? דכתיב ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים (ויקרא טו כה) . וכי ימים רבים אינון, אלא תלתא יומין דא בתר דא אקרי ימים רבים. אוף הכי - כי תצור אל עיר ימים רבים - תלתא יומין דא בתר דא, דאשתמודעא דבר במתא.
תא ואפקיד לך על בני ביתי!
לא תשחית את עצה - דא תלמיד חכם דדא איהו במתא, דאיהו אילנא דחיי, אילנא דיהיב איבין.
דבר אחר: את עצה - ההוא דיהיב עיטא למתא לאשתזבא מן דינא, ואוליף לון ארחא דיהכון בה.
ועל דא לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן - לנדחא עליה דינא. ולא לאושטא עליה חרבא מלהטא, חרבא משננא, ההיא דקטלא לשאר אינשי דעלמא.
כי ממנו תאכל - וכי ההוא מחבלא אכיל מניה? -- לא! אלא כי ממנו תאכל ההיא טנרא תקיפא, ההיא דכל רוחין תקיפין וקדישין נפקין מנה! דלית הנאה ותיאובתא לרוח קודשא בהאי עלמא אלא אורייתא דההוא זכאה! כביכול איהו מפרנס לה ויהיב לה מזונא בהאי עלמא יתיר מכל קרבנין דעלמא!
בקרבן מה כתיב? אכלתי יערי עם דבשי אכלו רעים (שיר ה א) . ומיומא דאתחרב בי מקדשא ובטלו קרבנין - לית ליה לקב"ה אלא אינון מלין דאורייתא, ואורייתא דאתחדשא בפומיה. בגין כך כי ממנו תאכל - ולית לה מזונא בהאי עלמא אלא ממנו ומאינון דכוותיה. וכיון דממנו תאכל ואיהו זן לה - אותו לא תכרות - הוי זהיר ביה דלא תקרב ביה.