רשע חייבא דבלעם - עינא דיליה הוה בהפוכא מעינא דדוד. עינא דדוד הוה מרקמא מכל זיני גוונין - לא הוה עינא בעלמא שפירא למחזי כעינא דדוד! כל גוונין דעלמא מנצצן ביה, וכלא ברחימו למאן דדחיל חטאה דכתיב יְרֵאֶיךָ יִרְאוּנִי וְיִשְׂמָחוּ (תהלים קיט עד) - חדאן כד חמאן לי. וכל אינון חייבין דחלין מקמיה. אבל עינוי דבלעם חייבא - עינא בישא בכלא! בכל אתר דהוה מסתכל - כשלהובא שצי ליה, דהא לית עינא בישא בעלמא כעינא דההוא רשע דאיהו בהפוכא מעינוי דדוד.
על גלוי עריות דכתיב וְשִׂפַּח אֲדֹנָי קָדְקֹד בְּנוֹת צִיּוֹן (ישעיהו ג יז) , וכתיב ולשאת ולספחת (ויקרא יד נד) . על הגנבה דכתיב הוצאתיה נאם יהו"ה צבאות ובאה אל בית הגנב וגו' וכלתו ואת עציו ואת אבניו (זכריה ה ד) . מאן הוא מלה דמכלה עצים ואבנים? דא צרעת דכתיב ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו (ויקרא יד מה) . על לשון הרע דכתיב ותדבר מרים ואהרן במשה וגו' (במדבר יב א) וכתיב ויפן אהרן אל מרים והנה מצורעת (במדבר יב י) . על עדות שקר בגין דסהידו ישראל שקר ואמרו אלה אלהיך ישראל (שמות לב ד) בקל תקיף דכתיב קול מלחמה במחנה (שמות לב יז) - בגין דא וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וגו' (במדבר ה ב) . על דיין דמקלקל דינא דכתיב כֶּאֱכֹל קַשׁ לְשׁוֹן אֵשׁ וַחֲשַׁשׁ לֶהָבָה וגו' וּפִרְחָם כָּאָבָק יַעֲלֶה וגו' (ישעיהו ה כד) . מאי טעמא? כי מאסו את תורת יהו"ה צבאות. ואין פרחם אלא צרעת דכתיב ואם פרוח תפרח הצרעת (ויקרא יג יב) . על דעאל בתחומא דחבריה מנין? מעוזיהו דעאל בתחומא דכהונה דכתיב והצרעת זרחה במצחו (דה"ב כו יט) . ועל דמשלח מדנים בין אחים דכתיב וינגע יהו"ה את פרעה (בראשית יב יז) - דאיהו שלח מדנים בין אברהם ושרה. ועל עינא בישא כמה דאתמר.
וכלהו הוו ביה בההוא רשע דבלעם.
תא חזי מה כתיב? פתורה אשר על הנהר (במדבר כב ה) - מאי על הנהר? דיהב עינא בישא על ההוא נהר דקיימא בהו בישראל דכתיב הנני נוטה אליה כנהר שלום (ישעיהו סו יב) . והוא אתא בההוא פתורא ואגרי בהו.
אמר ר' אבא כל הני מלין הוו ודאי בבלעם! אבל גלוי עריות מנין? דכתיב הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסר מעל ביהו"ה וגו' (במדבר לא טז) - הא הכא עבודה זרה וגלוי עריות. סהדותא דשקרא דכתיב ויודע דעת עליון, ודעת בהמתו לא הוה ידע. קלקל ית דינא דכתיב לך איעצך (במדבר כד יד) דהא בדינא קיימא, ויהב עיטא בישא לאבאשא וסטא מן דינא ואמליך בישין עלייהו. עאל בתחומא דלאו דיליה דכתיב ואעל פר ואיל במזבח וכתיב את שבעת המזבחות ערכתי (במדבר כג ד) . משלח מדנים בין אחים בין ישראל לאביהם שבשמים. לשון הרע - לא הוה בעלמא כגיניה. קללת השם דכתיב ואנכי אקרה כה (במדבר כג טו) . וכלהו הוו ביה. עינא בישא - כמה דאתמר.
וכלא על ההוא נהר דישראל יהב עינוי לאתגרא ביה.
ארץ בני עמו - וכי לא ידענא דארץ בני עמו היא? אלא רזא דא דכל בני עמו מתדבקן ביה והא אתמר.
(חסר) ועיין בסוף הספר סימן יא'
וירא בלק בן צפור וגו' (במדבר כב ב) .
רבי יוסי פתח אל תלחם את לחם רע עין וגו' (משלי כג ו) - דא בלעם דבריך להו לישראל. ואל תתאו למטעמותיו - דא בלק דקב"ה לא אתרעי לאינון עלוון דאתקין קמיה.
תא חזי בשעתא דחמא בלק דהא סיחון ועוג אתקטלו ואתנסיבת ארעהון - חמא. מה חמא דאיהו אמר וירא? אלא חמא בחכמתא דיליה דאיהו וחמשה עלאי דמדין ועַמֵיה - נפלין בידא דישראל. חמא ולא ידע. ועל דא אקדים לבלעם דחיליה בפומיה כגוונא דישראל דחיליהון בפומיהון.
ואפילו בלעם תאיב הוה יתיר מבלק. וההיא ידיעא דאיהו הוה ידע - בליליא הוה ידע, בגין דאינון כתרין תתאין וחמרי לא שכיחו אלא במשמרה ראשונה דליליא. ועל דא הוה ליה אתנא דהאי גיסא - לאתחברא חמרי בהדה ברישא דליליא.