ומלין דברי. מכאן ולהלאה - אית לי לאשתדלא במה דחמינא! דהא לית לי לאשתדלא במלין דהאי עלמא כיון דחמינא מה דחמינא, ובעי קב"ה דלא יתאביד ויתנשי מנאי כלום.
פתח ואמר: יסור יסרני יה וגו' (תהלים קיח יח) - דוד מלכא אמר דא על כל מה דעבר בהאי עלמא. ואמר על אבטחותא דהוה ליה בההוא עלמא על כל מה דאעבר בהאי עלמא - דרדיפו ליה והוה עריק בארעא נוכראה, בארעא דמואב ובארעא דפלשתאי. ומכלהו שזיב ליה קב"ה ולא שביק ליה למותא. על אבטחותא דההוא עלמא אמר דוד - אי הכא חבנא לגבי קב"ה - הכא אלקינא וקבילנא עונשא דילי ואדכי לי מכל מה דחבנא, ולא שביק עונשא דילי לההוא עלמא לנטלא נקמתא מנאי. ואנא - הא קב"ה אנקי לי זמנא חדא בהאי עלמא! מכאן והלאה אצטריכנא דלא אהא בכסופא בעלמא דאתי:
פתח ההוא ינוקא בריה ואמר: אָבִ֘ינוּ֮ מת במדבר והוא לא היה בתוך העדה וגו' (במדבר כז ג) . אָבִ֘ינוּ֮ הא טעמא לעילא אריך מלה ומשיך לה. אי חסידין קדישין! כמה משיכו דצערא במקרי אָבִ֘ינוּ֮. לית צערא ולית כאבא דרוחא ונפשא אלא כד קראן הכי אָבִ֘ינוּ֮ בכאבא מלבא.
מת במדבר - וכי אחרנין לא מיתו במדברא דהכא רשים ליה ואמר דאיהו מת במדבר? והא אלף ורבבן מיתו במדברא?! אלא כמה בני נשא ערטילאין על דא. מנהון אמרי דהוא מקושש עצים הוה, דכתיב כי בחטאו מת (במדבר כז ג) , ומנהון אמרי הכי ומנהון אמרי הכי. ואנא אוליפנא. יומא דאבא נפל בבי מרעיה - אולפי לי דא. ואנא חמינא מה דחמינא דפקיד לי אבא דלא לגלאה. אלא כמה וכמה הוו דמיתו במדברא, ולא על חובא דקרח ולא על חובא דמרגלים כד אתגזר גזרה, ולא על חובא דעגלא דעבדו אינון מטעי עלמא ואינון דאתמשכו אבתרייהו.
אבל טענה דטעינו אינון בנתין דמית במדבר איהו. והוה צלפחד רב לבי יוסף. ומגו דלא הוה ידע ארחוי דאורייתא כדקא יאות - לא הוה נשיא. והוא הוה דלא נטר פומיה ומלוי לקבליה דמשה. ועליה כתיב וימת עם רב מישראל (במדבר כא ו) - גבר דלא ידע אורייתא ואיהו רב משפחה, רב דזרעא דיוסף מבנוי דמנשה. ובגין דחב במדבר במלולא לגבי משה - חשיבו דמשה אנטיר דבבו. ובגין כך קריבו לקמיה דמשה ואלעזר וכל הנשיאין וכל רישי אבהן, ולא מלילו עם משה אלא לקמייהו, בגין דקניאו קנאה מניה. מכאן מאן דחייש מן דינא - יקרב אחרנין ויסגי בגוברין בהדי ההוא דיינא בגין דישמעון דינא מניה וידחל מנייהו, ולא יהא דן אלא כדקא יאות. ואי לא - ידחי ליה מן דינא.
ואינון לא ידעו דהא משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה. ולא ידעו דמשה לאו הכי. כיון דחמא משה כך אמר "חמינא דכל כנופיא דגוברין רברבין מישראל וכל רישי אבהן וכל נשיאי כנשתא - עלי קריבו!". מיד אתפרש משה מן דינא. הדא הוא דכתיב ויקרב משה את משפטן לפני יהו"ה (במדבר כז ה) . ענותנותא דמשה אקריב את משפטן לפני יהו"ה. דיינין אחרנין - ארחא דא לא נטלי, דאע"ג דכנופיא סגי עליהון. אינון דייני אקרון 'עזי פנים' - לית בהו מענותנותא דמשה כלל. זכאה חולקיה דמשה!
חדו ר' אלעזר וחברייא.
אמר ההוא ינוקא: "אהדרנא למלין קדמאין!"
אָבִ֘ינוּ֮ מת במדבר - אָבִ֘ינוּ֮ - האי טעמא דאמי לנחש. תלייא על קדליה ומשיך זנביה בפומיה, בטעמא דההוא דאתמשך עליה לעילא. מת במדבר - במלולא דפומיה.
אתבהיל ההוא ינוקא בבהילו ואתקיף בקודלא דאבוי ובכה ואמר: "צלפחד דא במלולא מית, ואנת אבא - במלולא אהדרת לעלמא דא!". אהדר אבוי ונשיק ליה וגפיף ליה.