והכי במשה כתיב וַיֵּרָא מלאך יהו"ה אליו בלבת אש (שמות ג ב) .
ואי תימא יתיר הוא שבחא דאברהם דלא כתיב ביה 'מלאך' אלא וירא אליו יהו"ה באלוני ממרא וגו' (בראשית יח א) !? -- התם באברהם אתחזי ליה אדני באל"ף דל"ת, בגין דבההוא זמנא קביל ברית, ומה דהוה אתכסי עד כען מניה - אתחזי ליה רבון ושליט. והכי אתחזי דהא כדין בההוא דרגא אתקשר ולא יתיר, ובגין כך בשמא דאדון רבון עליה. אבל משה דלא הוה ביה פרודא דכתיב משה משה (שמות ג ד) דלא פסקא טעמא כמה דכתיב אברהם (בראשית כב יא) דפסקא טעמא. בגין דהשתא שלים מה דלא הוה מקדמת דנא. פרישו אית בין אברהם דהשתא לאברהם דקדמיתא. אבל משה - מיד דאתייליד - אספקלריאה דנהרא הות עמיה דכתיב ותרא אותו כי טוב הוא וכתיב וירא אלהים את האור כי טוב (בראשית א ד) . משה מיד אתקשר בדרגא דיליה ובגין כך משה משה ולא אפסיק טעמא. ועל דא לגבי דמשה אזעיר גרמיה דכתיב מלאך יהו"ה.
יעקב קרא ליה בשעתא דהוה סליק מעלמא מלאך. מאי טעמא? בגין דבההיא שעתא הוה ירית לה לשלטאה. משה בחייו, יעקב לבתר דסליק מעלמא. משה בגופא, יעקב ברוחא. זכאה חולקא דמשה!
הגואל אותי מכל רע (בראשית מח טז) - דלא אתקריב לעלמין לגבי סטרא דרע ולא יכיל רע לשלטאה ביה.
יברך את הנערים - כדין יעקב הוה מתקן לביתיה כבר נש דאזיל לביתא חדתא ומתקן לה בתקונוי ומקשט לה בקשוטוי. יברך את הנערים - אינון דאשתמודען, אינון דאתפקדן על עלמא לאתמשכא מנייהו ברכאן, תרין כרובין אינון.
ויקרא בהם שמי - השתא אתקין ביתיה ואיהו אסתלק בדרגיה בגין דחבורא ביעקב הוי. גופא אתדבק באתר דאצטריך ותרין דרועין בהדיה. לבתר דאינון נערים מתברכן כדקא יאות - כדין וידגו לרוב בקרב הארץ. ארחא דנונין לאסגאה גו מיין ואי נפקן מגו מיא ליבשתא מיד מתין. אלין - לאו הכי! אלא אינון מן ימא רבא, וסגיאו דלהון לאפשא ולאסגי בקרב הארץ איהו, מה דלית הכי לכל נונין דעלמא!
מה כתיב לעילא - ויברך את יוסף ויאמר (בראשית מח טו) - ולא אשכחן ליה הכא ברכאן, דהא לבתר בריך ליה דכתיב בן פורת יוסף (בראשית מט כב) ? אלא כיון דבריך לאלין נערים - ליוסף בריך, דהא לא יכלי לאתברכא אלא מגו יוסף. ומגו דאיהו בטמירו ולא אתחזי לאתגלאה כתיב ויקרא בהם שמי ושם אבותי - לכסאה עליה. מן האבות מתברכן ולא מאתר אחרא. בקרב הארץ - דא הוא כסויא לחפאה מה דאצטריך.
אתו ונשקוה כמלקדמין.
אמרו: "הבו ונבריך!"
אמר איהו: "אנא אברך דכל מה דשמעתון עד הכא מנאי הוה, ואקיים בי טוב עין הוא יבורך (משלי כב ט) - קרי ביה יברך, מאי טעמא? בגין דנתן מלחמו לדל - מלחמא ומיכלא דאורייתא דילי אכלתון!"
אמר ר' יהודה: "ברא רחימא דקב"ה! הא תנינן בעל הבית בוצע ואורח מברך!".
אמר ליה: "לאו אנא בעל הבית ולאו אתון אורחין. אבל קרא אשכחנא ואקיים ליה! דהא אנא 'טוב עין' ודאי - בלא שאילו דלכון אמינא עד השתא, ולחמא ומיכלא דילי אכלתון".
נטל כסא דברכתא ובריך, וידוי לא יכלי למסבל כסא והוו מרתתי. כד מטא לעל הארץ ועל המזון אמר כוס ישועות אשא ובשם יהו"ה אקרא (תהלים קטז יג) . קיימא כסא על תקוניה ואתישב בימיניה ובריך.
לסוף אמר: "יהא רעוא דלחד מאלין יתמשכון ליה חיין מגו אילנא דחיי דכל חיין ביה תליין. וקב"ה יערב ליה וישכח ערב לתתא דיסתכם בערבותיה בהדי מלכא קדישא".
כיון דבריך - אסתים עינוי רגעא חדא. לבתר פתח לון אמר "חברייא! שלום לכון מרבון טב, דכל עלמא דיליה הוא".
תווהו ובכו ובריכו ליה. בתו ההוא ליליא. בצפרא