וירא בלק בן צפור וגו' (במדבר כב ב)
ר' שמעון אמר וירא - מאי ראיה חמא? ראיה ממש! חמא במשקופא דחכמתא וחמא בעינוי. חמא במשקופא דחכמתא - כמה דכתיב וישקף אבימלך מלך פלשתים בעד החלון (בראשית כו ח) . מאי בעד החלון? כמה דאת אמר בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא (שופטים ה כח) - דא חלון דחכמתא דזנבי שוליהון דככביא, ואינון חלוני דחכמתא. וחד חלון אית דכל חכמתא ביה שריא, ובה חמי מאן דחמי בעקרא דחכמתא. אוף הכא וירא בלק - בחכמתא דיליה.
בן צפור כמה דאמרו. אבל בן צפור ממש! דהא חרשוי הוו בכמה זינין דההוא צפור. נטיל צפור. מכשכש בעשבא. מפרח באוירא. עביד עובדין ולחיש לחישי - וההוא צפור הוה אתי, וההוא עשבא בפומיה מצפצפא קמיה, ואעיל ליה בכלוב חד. מקטר קטרתין קמיה ואיהו אודע ליה כמה מלין. עביד חרשוי ומצפצפא עופא ופרח וטס לגבי גלוי עינים ואודע ליה. ואיהו אתי. וכל מלוי בההוא צפור הוו.
יומא חד עבד עובדוי ונטיל ההוא צפור ופרח ואזיל ואתעכב ולא אתא. הוה מצטער בנפשיה עד דאתא. חמא חד שלהובא דאשא דטס אבתריה ואוקיד גדפוי. כדין חמא מה דחמא ודחיל מקמייהו דישראל. מה שמיה דההוא צפור? ידוע. וכל אינון דמשמשי וידעי לשמשא בההוא צפור - לא ידעין חרשוי כמה דהוה ידע בלק. וכל חכמתא דהוה ידע - בההוא צפור הוה ידע! והכי הוה עביד: גחין קמיה וקטיר קטרתא, חפי רישיה וגחין ואמר. איהו אמר "העם", וצפרא אתיב "ישראל". איהו אמר "מאד" וצפרא אתיב "רב", על שום רב עלאה דאזיל בהו. שבעין זמנין צפצפו דא ודא. איהו אמר "דל" וצפרא אמר "רב". כדין דחיל דכתיב ויגר מואב מפני העם מאד כי רב הוא (במדבר כב ג) - רב הוא ודאי!
ובזיני חרשין דקסדיא"ל קדמאה אשכחן דצפרא דא הוו עבדין ליה בזמנין ידיען מכסף מערב בדהבא. רישא דדהבא. פומא דכסף. גדפוי - מנחשת קלל מערב בכספא. גופא דדהבא, נקודין דנוצי בכסף, רגלין דדהבא. ושויין בפומא לישן דההוא צפור ידו"ע ושוין לההוא צפרא בחלון חד, ופתחין כוין לקבל שמשא. ובליליא - פתחין כוין לסיהרא. מקטרין קטרתין ועבדין חרשין ואומאן לשמשא. ובליליא אומאן לסיהרא.