כמה שיעורא דמתיחן דשבילא דא? בשיעורא עלאה דרישא וגזעא ושבילא, ואתלבשן במתיחו דא. ועל דא מתיחו דאחד שיעורא דשית סטרין, וכלא אתיחד בהאי את ד' - אח ד. ובגין כך לבדד ישכון כדקא יאות.
ובגוים לא יתחשב - ישראל אית לון כתב ולשון. ובכל את יכלין לאסתכלא בדיוקנא וציורא כדקא יאות. אבל בגוים - לא יתחשב רזא דנא! בגין דלית לון כתב ולשון, ולית לון לאסתכלא ולמנדע כלום, דהא הבל המה מעשה תעתועים (ירמיהו י טו) . ולא יתחשב רזא דנא במחשבה ובאסתכלותא דלהון, הואיל ולית לון כתב. זכאין אינון ישראל!
מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל (במדבר כג י) - ההוא נקודה עלאה, רישא וגזעא ושבילא, בטמירו איהו ולא קיימא לשאלא לבר. אבל משעתא דשארי לאתבנאה ולמעבד היכלא ברעותיה ואקרי מי - שארי לאתבנאה דיוקנא דיליה ממש. אפיק נוקבא דיליה בדיוקנא דאמיה.
מאי מי? דא רישא וגזעא ושבילא - י'. ואתפשט לאתבנאה בפשיטו דחד היכלא, לתרין סטרין באני. ואע"ג דאפיק לישראל דאיהו ו' - אוף הכי אפיק לנוקבא דיליה כחדא ואזמנה לגביה.
מנה - כמה דאת אמר וימן להם המלך (דניאל א ה) , ומשלוח מנות (אסתר ט כב) . יהב ליה נבזבזא רב ויקירא ואפיק לה כחדא מניה. בההוא פשיטו דאתפשט - אפיק תרווייהו כחדא בשעתא חדא!
ומספר את רובע ישראל - רזא דא בגינך רבי אתמסר. זכאה חולקך! רובע ישראל - רביעית מן מדידו דישראל איהו 'ברית'. אמאי אקרי 'רובע'? אלא שיעורא דגופא ארבע בריתות הוי בשיעורא דיליה. וברית רובע איהו בשיעורא דמדידו דגופא. כלא אפיק מי. (עד כאן).
ר' אלעזר הוה אזיל למחמי לר' יוסי חמוי. ור' אבא וחברוי אזלו עמיה.
פתח ר' אלעזר ואמר: יהו"ה בקר תשמע קולי וגו' (תהלים ה ד) .
יהו"ה בקר - מאי בקר? אלא דא בקר דאברהם דאתער בעלמא דכתיב וישכם אברהם בבקר (בראשית כב ג) . דהא כד אתי צפרא - ההוא 'בקר' אתער בעלמא, והוא עידן רעוא לכלא, ולמעבד טיבו לכל עלמא - לזכאין ולחייבין. וכדין עידן צלותא הוא למצלי קמי מלכא קדישא. ועל דא בשעתא דאתי צפרא - כל אינון אסירי מלכא אשכחו נייחא. עידן צלותא איהו עלייהו. וכל שכן אינון דתייבין בתיובתא ובעאן בעותהון לקמי מלכא קדישא!
בגין דהאי שעתא חד ממנא נפיק לסטר דרום, ורפאל שמיה, וכל זיני אסוותא בידוי. ומסטר דרום נפק חד רוחא ומטי לגבי ההוא ממנא דממנא על אסוותא. וכד מטי צלותא לקמי קב"ה - פקיד לבי דינא דיליה דלא יפתחון בדינא, בגין דחיים בידא דקב"ה ולא בידיהון. ומיגו דאיהו עידן רעוא - בעא קב"ה זכותא דההוא בר נש. אי ישתכח בצלותא או דאיהו מאריה דתיובתא - חס עליה. בההיא שעתא קל צפרין דמקננן אשתמעו דכתיב אשר שם צפרים יקננו (תהלים קד יז) . ואינון צפרין אודאן ומשבחן לקב"ה. וההוא אילת השחר אתער בעלמא ואמר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו' (תהלים לא כ) . כדין ההוא ממנא נפיק ועביד כל מה דאתפקד.
ואי תימא דזיני אסוותא בידוי כמה דאמרן -- לאו הכי! דהא אסוותא לא הוי אלא בידוי דמלכא קדישא! אבל בשעתא דפקיד קב"ה אסוותא לההוא בר נש - איהו נפיק, וכל אינון מקטרגין דממנן על מרעין בישין דחלין מניה. כדין ההוא רוחא דקא נסע מסטרא דדרום - אושיט ליה לההוא בר נש. והא אסוותא אשתכח. וכלא בידוי דקב"ה. ועל דא כתיב יהו"ה בקר תשמע קולי, ולא כתיב "יהו"ה תשמע קולי". אלא לגבי 'בקר' דאברהם קאמר.
בקר אערך לך ואצפה (תהלים ה ד) - תרי בקר אמאי? אלא חד בקר דאברהם וחד בקר דיוסף, דכתיב הבקר אור (בראשית מד ג) ומתרגמינן צפרא נהיר.