אבל מהו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו?
אמר ר' אלעזר: הא אמרית!?
אמר ההוא ינוקא: הא ידענא דחילא דדרועא דילך אתחלש! השתא איהו עדנא דלא לאמתנא, אלא לאלקאה בקירטא אבנא בתר אבנא, כמה דאת אמר בקלע ובאבן (ש"א יז נ) - בבהילו דא בתר דא.
חדי ר' אלעזר וחדו ר' אבא וחבריא.
פתח ההוא ינוקא ואמר: שחורה אני ונאוה בנות ירושלם וגו' אל תראוני שאני שחרחרת וגו' ו. מלין אלין הא אוקמוה. אבל בשעתא דאיהי גו רחימו סגי לגבי רחימהא, מגו דחיקו דרחימו דלא יכלה למסבל - אזעירת גרמה בזעירו סגי עד דלא אתחזיאת מנה אלא זעירו דנקודה חדא. ומאי איהי? י'. כדין אתכסיא מכל חילין ומשריין דילה ואיהי אמרת שחורה אני - דלית באת דא חוורא בגוויה כשאר אתוון, ודא שחורה אני, ולית לי אתר לאעלא לכון תחות גדפאי.
כאהלי קדר - תנינן דא י' דלית בה חוורו לגו. כיריעות שלמה - דא ו'. ובגין כך אל תראוני - לא תחמון בי כלל דאנא נקודה זעירא.
מה עבדין גברין תקיפין חיילין דילה? שאגין כאריין תקיפין כמה דאת אמר הכפירים שואגים לטרף (תהלים קד כא) . ומגו קלין ושאגין תקיפין דקא משאגין כאריין גוברין תקיפין דחילא - שמע רחימא לעילא וידע דרחימתיה היא ברחימו כוותיה עד דלא אתחזיאת מדיוקנא ושפירו דילה כלל. וכדין מגו קלין ושאגין דאינון גברי חילא דילה - נפיק דודה רחימאה מגו היכליה בכמה מתנן, בכמה נבזבזן, בריחין ובוסמין. ואתי לגבה ואשכח לה שחורה זעירא בלא דיוקנא ושפירו כלל. קריב לגבה. מחבק לה ומנשיק לה - עד דאתערת זעיר זעיר מגו ריחין ובוסמין.
ובחדוה דרחימהא דעמה - אתבניאת ואתעבידת בתקונהא בדיוקנהא בשפירו דילה ה' כמלקדמין! ודא גבורי כח עשו לה. ואהדרו לה לדיוקנהא ושפירו דילה. דתוקפא וגבורתא דלהון גרימו דא. ועל דא כתיב גבורי כח עושי דברו - עושי דברו ודאי! דמתקנין ליה להאי 'דבר' ומהדרין ליה לדיוקנא קדמאה!
כיון דאתקנת ואתעבידת בדיוקנהא שפירא כמלקדמין - כדין אינון וכל שאר חילין קיימין לשמוע מה דאיהי אמרת. ואיהי קיימא כמלכא גו חיליה. ודא הוא עושי דברו ודאי!
כגוונא דא לתתא - בזמנא דחייבין בדרא - איהי אתכסיא ואזעירת גרמה עד דלא אתחזיאת מכל דיוקנהא בר נקודה חדא. וכד אתאן גבורי כח וזכאי קשוט - כביכול 'עושים' להאי 'דבר', ואנהירת זעיר זעיר, ואתעבידת בדיוקנהא בשפירו דילה ה' כמלקדמין.
אתו חברייא ונשקוה.
אמר ר' אלעזר: אלמלא יחזקאל נביאה אמר דא - תווהא הוי בעלמא!
נטליה ר' אלעזר ונשקיה כמלקדמין.
אמר ההוא ינוקא: אנא אברך!
אמרו: את בריך ולך יאות לברכא!
אמר: כמה אתון קדישין! כמה ברכות זמינין לכו מאימא קדישא בגין דלא מנעתון לי לברכא!
פתח ואמר: מונע בר יקבוהו לאם וברכה לראש משביר (משלי יא כו) . האי קרא כמשמעו. אבל תנינן כל בר נש חייב בברכת המזון. ואי לא ידע - אתתיה או בנוי מברכין ליה. ותבא מארה לההוא גברא דלא ידע לברכא עד דיצטריך לאתתיה ולבנוי דיברכון ליה. ואי הוא ידע - אצטריך לחנכא לבריה ולמיהב ליה כסא לברכא. ומאן דמנע ליה דלא יתחנך - יקבוהו לאום.
מונע בר דלא לברכא לקב"ה ולא יתחנך במצות.
יקבוהו לאם - "יקבֵהו" מבעי ליה או "יקבוהו לאומים"? דהא 'לאם' חד הוא כמה דאת אמר ולאם מלאם יאמץ (בראשית כה כג) ?! מאי יקבוהו לאם? אלא לאם כתיב - לאימא קדישא יקבוהו להאי בר נש דמנע לההוא בר מלברכא לקב"ה.
אנא ברא יחידא הוינא לאמי - הבו לי כסא ואברך למלכא קדישא, דיהב בביתא דאמי גוברין דחילא, דמלילנא קמייהו מלין תקיפין וזכינא לון! ובגין כך אנא אברך!