הני קראי רמיזי בחכמתא עלאה! וכי למגנא נפק האי מלאכא לאתחזאה לחד אתנא או למיקם בין כרמייא לקבלה, זמנא הכא וזמנא הכא? אלא כלא רזא עלאה הוא! וכלא בעי קב"ה בגין לאגנא עלייהו דישראל ולא ישלטו בהו זינין בישין בגין דאינון חולקיה דקב"ה.
ויעמוד מלאך יהו"ה וגו' - תאנא מסטרא דאמא כד איהי מתעטרא - נפקין בעטרהא 1500 סטרי גליפין בתכשיטהא. וכד בעאת לאזדווגא במלכא - מתעטרא בחד עטרא דארבע גוונין. אינון גוונין מתלהטן בארבע סטרי עלמא - כל גוונא וגוונא מתלהטא תלת זמנין בההוא סטרא דאינון תריסר תחומי גליפין, ועאלין ואתכלילו בתריסר אחרנין.
ברישא דעטרא אית ד' שורין לד' סטרין, ואינון מגדלות כמה דאת אמר מגדלות מרקחים (שיר ה יג) . מהו מרקחים? כמה דאת אמר מכל אבקת רוכל (שיר ג ו) . ועל כל מגדלא ומגדלא - ג' פתחין קביעין באבנין טבן מכל סטרא וסטרא.
האי עטרא נהירא בדלוגין דאופיר בגין יקרא דמלכא, כמה דכתיב אוקיר אנוש מפז וגו' (ישעיהו יג יב) .
תחות עטרא תליין זגי דדהבא בסחרנהא; זגא דדהבא מסטרא דא, וזגא דדהבא מסטרא דא. וחד רמונא בגו. ההוא רמונא אית בה אלף זגין, וכל זגא מנייהו מתלהטא בסומקא בחוורא. ההוא רמונא אתפלג בפלוגין ארבע, וקיימא פתיחא לאתחזאה זגהא.
325 זגין לסטרא דא. וכן לכל סטרא וסטרא. עד דמתלהטן ארבע סטרי עלמא מחיזו דכל פלכא ופלכא, ואינון אקרון פלח הרמון כמה דכתיב כפלח הרמון רקתך מבעד לצמתך (שיר ד ג) . ארבע גלגלין בפלכי ארבע זווין - נטלין בגלגולא לההוא עטרא. וכד נטלי לה - אזדקפן לעילא עד דמטו לגלגולא דפלכא עלאה דנהים יממא וליליא. מתחברן כל אינון פלכין, ונטלין לעטרא וזקפן לה. וקלא דאינון גלגלין אשתמע בכלהו רקיעין. לקל נעימותא מתרעשין כל חילי שמיא וכלהו שאלין דא לדא עד דכלהו אמרי ברוך כבוד יהו"ה ממקומו.
כד מזדווג מלכא במטרוניתא - סלקא עטרא דא ואתישבת ברישא דמטרוניתא. כדין נחית חד עטרא עלאה קביעא דכל אבן טבא, וחיזור ושושן בסחרנהא. בשית גלגלין אתיא לשית סטרין דעלמא. שית גדפין דנשר נטלין לה בפלכוי, חמשין פלכין ענבין סחרנהא דגליף בה אימא עלאה קביעאן באבן טבא. חוור וסומק ירוק ואוכם תכלא וארגוונא. שית מאה ותלת עשר זוויין לכל סטרא וסטרא. 1600 מגדלין לכל סטרא וסטרא. וכל מגדלא ומגדלא - טורין קביעין. פרחין לעילא. אשתאבן בפתורא דאימא עלאה במשח רבות דילה.
כדין אימא בלחישו נגיד מתנן עלאין ושדר וקבע לון בההוא עטרא. לבתר אנגיד נחלי דמשח רבות קדישא על רישא דמלכא, ומרישיה נחית ההוא משחא טבא עלאה על דיקניה יקירא. ומתמן נגיד על אינון לבושי מלכא. הדא הוא דכתיב כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן וגו' (תהלים קלג ב) . לבתר אתהדר עטרא, ומעטרא ליה אימא עילאה בההוא עטרא, ופרישא עליה ועל מטרוניתא לבושי יקר בההוא עטרא. כדין קלא אשתמע בכלהו עלמין - צאינה וראינה וגו'. כדין חדוותא הוא בכל אינון בני מלכא! ומאן אינון? כל אינון דאתו מסטרייהו דישראל. דהא לא מזדווגי בהו ולא קיימין עמהון בר אינון ישראל דאינון בני ביתא ומשמשי להו. כדין ברכאן דנפיקי מנייהו - דישראל הוא. וישראל נטלין כלא ומשדרי חולקא מניה לשאר עמין. ומההוא חולקא אתזנו כל אינון שאר עמין.
ותאנא, מבין סטרי חולקהון דממנן על שאר עמין נפק