א(דברים יד ו) וְכָל בְּהֵמָה מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע שְׁתֵּי פְרָסוֹת וּמַעֲלַת גֵּרָה, עַד שֶׁיְּהוּ בָהּ שְׁלֹשָׁה סִימָנִים הַלָּלוּ אֵינָהּ מֻתֶּרֶת בַּאֲכִילָה.
באַבָּה חָנָן מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הַשְּׁסוּעָה – מִין חַיָּה.
גאָמַר רַבִּי יֹאשִׁיָּה: כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד יא) ״צִפּוֹר״ – בַּטְּהוֹרָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר.
דאָמַר רַבִּי יִצְחָק: עוֹף טָהוֹר נִקְרָא ׳עוֹף׳ וְנִקְרָא ׳צִפּוֹר׳, וְהַטָּמֵא – אֵין נִקְרָא אֶלָּא ׳עוֹף׳ בִּלְבַד.
ה(דברים יד יג) ״וְהָרָאָה״ זוֹ דַּיָּה, וְכֻלָּן מִין דַּיָּה. אִיסִי בֶן יְהוּדָה אוֹמֵר: יֵשׁ לוֹ מֵאָה מִינֵי עוֹפוֹת בַּמִּזְרָח, וְכֻלָּן מִין אַיָּה.
ואַיָּה, ״דַּיָּה״, ״וְהָרָאָה״, ״וְהַדָּאָה״ – לָמָּה נִשְׁנוּ בְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה? בַּבְּהֵמָה מִפְּנֵי הַשְּׁסוּעָה, וּבָעוֹף מִפְּנֵי הַדַּיָּה.