א(דברים יב כ) כִּי יַרְחִיב ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבוּלְךָ, עֲשֵׂה מִצְוָה הָאֲמוּרָה בָּעִנְיָן, שֶׁבִּשְׂכָרָהּ יַרְחִיב ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבוּלְךָ.
בכַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ, מַה דִּבֶּר לָךְ? אֶת אֶרֶץ קֵינִי וּקְנִזִּי וְקַדְמוֹנִי. רַבִּי אוֹמֵר: כְּבָר אֵלּוּ אֲמוּרִים! מַה דִּבֶּר לָךְ? (יחזקאל מח א-ז) ״מִפְּאַת קָדִים עַד פְּאַת יָם דָּן אֶחָד... יְהוּדָה אֶחָד אָשֵׁר אֶחָד״.
גוְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: מַגִּיד שֶׁבְּשַׂר תַּאֲוָה נֶאֱסַר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, וּמִשֶׁבָּאוּ לָאָרֶץ הִתִּירוֹ הַכָּתוּב לָהֶם.
דרַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: לֹא בָא הַכָּתוּב אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ מִצְווֹת הָאֲמוּרוֹת בּוֹ.
הרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: לֹא בָא הַכָּתוּב אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁלֹּא יֹאכַל אָדָם בָּשָׂר אֶלָּא לְתֵאָבוֹן. יָכוֹל יִקַּח מִן הַשּׁוּק וְיֹאכַל? תַּלְמוּד לוֹמַר (דברים יב כא): ״וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ״, הָא אֵין אָדָם אוֹכֵל בָּשָׂר עַד שֶׁיִּהְיוּ לוֹ בָּקָר וְצֹאן! יָכוֹל יִזְבַּח כָּל צֹאנוֹ וְכָל בְּקָרוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מִבְּקָרְךָ״, וְלֹא כָל בְּקָרְךָ. ״מִצֹּאנְךָ״, וְלֹא כָל צֹאנְךָ.
ו(דברים יב כא) כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ, מָה קֳדָשִׁים בִּשְׁחִיטָה – אַף חוּלִּין בִּשְׁחִיטָה.
זאוֹ מָה קֳּדָשִׁים בַּמָּקוֹם – אַף חוּלִּין בַּמָּקוֹם? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״כִּי יַרְחִיב״, בְּרִחוּק מָקוֹם אַתָּה זוֹבֵחַ, וְאִי אַתָּה זוֹבֵחַ בְּקָרוֹב מָקוֹם, פְּרָט לְחוּלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בָּעֲזָרָה.
חאֵין לִי אֶלָּא תְּמִימִים, בַּעֲלֵי מוּמִים מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר (ויקרא ג ב): ״וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד״. יָכוֹל אַף חַיָּה וָעוֹף פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד? תַּלְמוּד לוֹמַר (ויקרא ג ח): ״אוֹתוֹ״, אוֹתוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, וְאֵין חַיָּה וָעוֹף פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.
טאוֹ מָה קֳּדָשִׁים בִּזְמַן אַף חוּלִּין בִּזְמַן? תַּלְמוּד לוֹמַר: וְאָכַלְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ בְּכֹל אַוַּת נַפְשֶׁךָ.
יאוֹ מָה קֳּדָשִׁים בִּמְחִיצָה אַף חוּלִּין בִּמְחִיצָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: וְאָכַלְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ. אוֹ מָה קֳּדָשִׁים בַּיּוֹם אַף חוּלִּין בַּיּוֹם? תַּלְמוּד לוֹמַר: וְאָכַלְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ בְּכֹל אַוַּת נַפְשְׁךָ.
יאאוֹ מָה קֳּדָשִׁים בְּטָהֳרָה אַף חוּלִּין בְּטָהֳרָה? תַּלְמוּד לוֹמַר (דברים יב כב): ״הַטָּמֵא יֹאכַל״. אֵין לִי אֶלָּא טָמֵא, טָהוֹר מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״הַטָּהוֹר יֹאכַל״. ״הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו יֹאכְלֶנּוּ״, מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם אוֹכְלִים מִתּוֹךְ קְעָרָה אַחַת. יָכוֹל אַף תְּרוּמָה תְּהֵא נֶאֱכֶלֶת מִתּוֹךְ קְעָרָה אַחַת? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״יַחְדָּו יֹאכְלֶנּוּ״, זֶה נֶאֱכָל מִתּוֹךְ קְעָרָה אַחַת וְאֵין תְּרוּמָה נֶאֱכֶלֶת מִתּוֹךְ קְעָרָה אַחַת.
יביָכוֹל יְהוּ חַיָּבִים בְּחָזֶה וְשׁוֹק? תַּלְמוּד לוֹמַר: כַּצְּבִי.
יגאוֹצִיאוֹ מִכְּלַל חָזֶה וְשׁוֹק וְלֹא אוֹצִיאוֹ מִכְּלַל שְׁתֵּי כְלָיוֹת וְיוֹתֶרֶת הַכָּבֵד? תַּלְמוּד לוֹמַר: כָאַיָּל.
ידאוֹ מָה צְּבִי כֻּלּוֹ מֻתָּר – אַף זֶה כֻּלּוֹ מֻתָּר? תַּלְמוּד לוֹמַר: אַךְ.
טו(דברים יב כב) אַךְ כַּאֲשֶׁר יֵאָכֵל אֶת הַצְּבִי וְאֶת הָאַיָּל, רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר בְּרַבִּי אוֹמֵר: וְכִי מַה בָּא הַכָּתוּב לְלַמְּדֵנוּ בֵּין צְבִי לְאַיָּל? אֶלָּא הֲרֵי זֶה בָּא לְלַמֵּד וְנִמְצָא לָמֵד: מַה בְּהֵמָה בִּשְׁחִיטָה – אַף חַיָּה בִּשְׁחִיטָה, אֲבָל עוֹף אֵינוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. רַבִּי אוֹמֵר: ״כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ״, מַגִּיד שֶׁנִּצְטַוָּה מֹשֶׁה עַל הַוֵּשֶׁט וְעַל הַגַּרְגֶּרֶת וְעַל רוֹב אֶחָד בָּעוֹף וְעַל רוֹב שְׁנַיִם בַּבְּהֵמָה.