א(דברים יב יז) לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: יָכוֹל אֲנִי, אֲבָל אֵינִי רַשַּׁי. כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתָּה אוֹמֵר (יהושע טו סג): ״וְאֶת הַיְבוּסִי יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם לֹא יָכְלוּ בְּנֵי יְהוּדָה לְהוֹרִישָׁם״ – יְכוֹלִים הָיוּ, אֲבָל אֵין רַשָּׁיִים.
במַעְשַׂר, אֵין לִי אֶלָּא טָהוֹר. טָמֵא מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: דְּגָנְךָ.
גלָקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: תִּירוֹשְׁךָ.
דאֵין לִי אֶלָּא טָהוֹר. טָמֵא מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: וְיִצְהָרֶךָ.
הרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מִכְּלָל שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כו יד) ״לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא״, הֵיכָן הוּא מֻזְהָר אֵינִי יוֹדֵעַ! תַּלְמוּד לוֹמַר: לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר.
ויָכוֹל הַנּוֹתֵן בְּמַתָּנָה יְהֵא חַיָּב? תַּלְמוּד לוֹמַר: לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר, הָאוֹכֵל חַיָּב, וְאֵין הַנּוֹתֵן בְּמַתָּנָה חַיָּב.
זרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: יָכוֹל לֹא יְהוּ חַיָּבִים אֶלָּא עַל טֶבֶל שֶׁלֹּא הוּרַם מִמֶּנּוּ כְּלוּם? מִנַּיִן הוּרַם מִמֶּנּוּ תְּרוּמָה וְלֹא הוּרַם מִמֶּנּוּ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וְלֹא הוּרַם מִמֶּנּוּ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וַאֲפִלּוּ מַעֲשֵׂר עָנִי מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ.
חרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לֹא בָא הַכָּתוּב אֶלָּא לִתֵּן מְחִצָּה בֵּין קָדָשִׁים לְקָדָשִׁים.
טוּתְרוּמַת יָדֶךָ – אֵלּוּ הַבִּכּוּרִים. וְכִי מַה בָּא הַכָּתוּב לְלַמְּדֵנוּ? אִם לְאוֹכֵל בִּכּוּרִים חוּץ לַחוֹמָה – קַל וָחוֹמֶר מִמַּעֲשֵׂר: מַה מַּעֲשֵׂר, שֶׁמֻּתָּר לְזָרִים, הָאוֹכֵל מִמֶּנּוּ חוּץ לַחוֹמָה עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, בִּכּוּרִים, שֶׁאֲסוּרִים לְזָרִים, הָאוֹכֵל מֵהֶם חוּץ לַחוֹמָה אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵא עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה? הָא לֹא בָּא הַכָּתוּב לְלַמֶּדְךָ, אֶלָּא לְאוֹכֵל בִּכּוּרִים עַד שֶׁלֹּא קָרָא עֲלֵיהֶם, שֶׁעוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה.
יוְנִדְבֹתֶיךָ – אֵלּוּ תּוֹדָה וּשְׁלָמִים. וְכִי מָה בָּא הַכָּתוּב לְלַמְּדֵנוּ? אִם לְאוֹכֵל תּוֹדָה וּשְׁלָמִים חוּץ לַחוֹמָה, קַל וָחוֹמֶר מִמַּעֲשֵׂר: מַה מַּעֲשֵׂר, שֶׁאֵין חַיָּבִים עָלָיו מִשּׁוּם פִּגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא, הָאוֹכֵל מִמֶּנּוּ חוּץ לַחוֹמָה עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, תּוֹדָה וּשְׁלָמִים, שֶׁחַיָּבִים עֲלֵיהֶם מִשּׁוּם פִּגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא, הָאוֹכֵל מֵהֶם חוּץ לַחוֹמָה אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵא עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה? הָא לֹא בָּא הַכָּתוּב לְלַמֶּדְךָ, אֶלָּא לְאוֹכֵל תּוֹדָה וּשְׁלָמִים לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים – שֶׁעוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה.
יאוּבְכֹרֹת – זֶה הַבְּכוֹר. וְכִי מָה בָּא הַכָּתוּב לְלַמְּדֵנוּ? אִם לְאוֹכֵל בְּכוֹר חוּץ לַחוֹמָה, קַל וָחֹמֶר מִמַּעֲשֵׂר; אִם לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים, קַל וָחֹמֶר מִתּוֹדָה וּשְׁלָמִים: מָה תּוֹדָה וּשְׁלָמִים, שֶׁמֻּתָּרִים לְזָרִים, הָאוֹכֵל מֵהֶם לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, בְּכוֹר, שֶׁאָסוּר לְזָרִים, הָאוֹכֵל מִמֶּנּוּ לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵא עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה? הָא לֹא בָּא הַכָּתוּב לְלַמֶּדְךָ, אֶלָּא לְזָר שֶׁאָכַל בְּשַׂר בְּכוֹר בֵּין לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים בֵּין לְאַחַר זְרִיקַת דָּמִים, שֶׁעוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה.