א(דברים יג טז) הַכֵּה תַכֶּה, מִנַּיִן לֹא יָכֹלְתָּ לַהֲמִיתוֹ בַּמִּיתָה הָאֲמוּרָה בּוֹ, הֲמִיתוֹ בְּאַחַת מִכָּל מִיתוֹת הָאֲמוּרוֹת בֵּין קַלּוֹת בֵּין חֲמוּרוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר: הַכֵּה תַכֶּה. מִנַּיִן יָצָא יָדְךָ לֹא יָצָא יָדִי? תַּלְמוּד לוֹמַר: הַכֵּה תַכֶּה.
באֶת יוֹשְׁבֵי הָעִיר הַהִיא,
גמִכָּן אָמְרוּ: אֵין מְקַיְּמִים אֶת הַטְּפָלִים. אַבָּא חָנָן אוֹמֵר (דברים כד טז): ״לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים״ – בְּעִיר הַנִּדַּחַת הַכָּתוּב מְדַבֵּר. הַכֵּה תַכֶּה אֶת יֹשְׁבֵי הָעִיר הַהִיא – וְלֹא יוֹשְׁבֵי עִיר אַחֶרֶת. מִכָּן אָמְרוּ: הַחַמֶּרֶת וְהַגַּמֶּלֶת הָעוֹבֶרֶת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם – הֲרֵי אֵלּוּ מַצִּילִים אוֹתָהּ. לְפִי חָרֶב – לְתוֹךְ פִּיהָ שֶׁל חֶרֶב, שֶׁלֹּא תְנַוְּלֵם.
דהַחֲרֵם אֹתָהּ – פְּרָט לְנִכְסֵי צַדִּיקִים שֶׁבְּחוּצָה לָהּ.
הוְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ – לְרַבּוֹת נִכְסֵי צַדִּיקִים שֶׁבְּתוֹכָהּ. מִיכָּן אָמְרוּ: נִכְסֵי צַדִּיקִים שֶׁבְּתוֹכָהּ אוֹבְדִים וְשֶׁבְּחוּצָה לָהּ פּוֹלְטִים, וְשֶׁל רְשָׁעִים בֵּין מִתּוֹכָהּ וּבֵין מִבְּחוּצָה לָהּ אוֹבְדִים.
ווְאֶת בְּהֶמְתָּהּ – וְלֹא בֶּהֱמַת הֶקְדֵּשׁ.