א(דברים יב ל) הִשָּׁמֶר – בְּלֹא תַעֲשֶׂה. פֶּן – בְּלֹא תַעֲשֶׂה.
בפֶּן תִּנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם, שֶׁמָּא תִּמָּשֵׁךְ אַחֲרֵיהֶם, אוֹ שֶׁמָּא תִּדְמֶה לָהֶם, שֶׁמָּא תַּעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם וְיִהְיוּ לְךָ לְמוֹקֵשׁ.
גאַחֲרֵי הִשָּׁמְדָם מִפָּנֶיךָ, מִפְּנֵי מָה אֲנִי מַשְׁמִידָם מִפָּנֶיךָ? שֶׁלֹּא תַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם וְיָבוֹאוּ אֲחֵרִים וְיַשְׁמִידוּ פָּנֶיךָ!
דפֶן תִּדְרֹשׁ לֵאלֹהֵיהֶם לֵאמֹר, שֶׁלֹּא תֹּאמַר: הוֹאִיל וְהֵם יוֹצְאִים בְּטָגָא – אַף אֲנִי אֵצֵא בְּטָגָא, הוֹאִיל וְהֵם יוֹצְאִים בְּאַרְגָּמָן – אַף אֲנִי אֵצֵא בְּאַרְגָּמָן, הוֹאִיל וְהֵם יוֹצְאִים בְּתוֹלְסִין – אַף אֲנִי אֵצֵא בְּתוֹלְסִין, וְאֶעֱשֶׂה כֵּן גַּם אָנִי.
ה(דברים יב לא) לֹא תַעֲשֶׂה כֵן לַה׳ אֱלֹהֶיךָ, יֵשׁ כֵּן לָעֲבֹדָה וְיֵשׁ כֵּן לַמִּתְעַבֵּד. מִכָּן אָמְרוּ: בְּדָבָר שֶׁמַּקְרִיבִים אוֹתוֹ לַמִּזְבֵּחַ, אִם מַקְרִיבִים אוֹתוֹ לַעֲבוֹדָה זָרָה – חַיָּב. דָּבָר שֶׁמַּקְרִיבִים אוֹתוֹ לַעֲבוֹדָה זָרָה, אִם הִקְרִיבוֹ לַמִּזְבֵּחַ – פָּטוּר. דָּבָר שֶׁאֵין מַקְרִיבִים אוֹתוֹ לַמִּזְבֵּחַ, וְהִקְרִיבוֹ לַעֲבוֹדָה זָרָה, אִם מַקְרִיבִים כַּיּוֹצֵא בוֹ – חַיָּב, וְאִם לָאו – פָּטוּר.
ויָכוֹל לֹא יְהוּ מַקְרִיבִים חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר: כִּי כָל תּוֹעֲבַת ה׳ אֲשֶׁר שָׂנֵא – דָּבָר הַשָּׂנאוּי וּמְתֹעָב לַמָּקוֹם. דָּבָר אַחֵר: לֹא נִתְכַּוְּנוּ לְהַקְרִיב אֶלָּא מַה שֶׁהַמָּקוֹם שׂוֹנֵא. כִּי גַם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם, אֵין לִי אֶלָּא בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם, אֲבוֹתָם וְאִמּוֹתָם מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: בְּנֵיהֶם – גַּם בְּנֵיהֶם, בְּנוֹתֵיהֶם – גַּם בְּנוֹתֵיהֶם. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָה: אֲנִי רָאִיתִי גּוֹי אֶחָד שֶׁכְּפָתוֹ לְאָבִיו וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי כַּלְבּוֹ – וַאֲכָלוֹ.