דכִּי תוֹעֵבָה הִיא. כִּי זֶה דֶּרֶךְ מְבוֹא לִנְאֹף, שֶׁיְּגָרֵשׁ אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ לְבַקָּשַׁת הַנּוֹאֵף שֶׁיִּקָּחֶנָּה לְאֵיזֶה זְמַן, וְיָשׁוּב בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן לְקַחְתָּהּ.
ימַשַּׁאת מְאוּמָה. אֲפִילּוּ שְׂכַר כָּתֵף וְזוּלָתוֹ, כְּשֶׁזְּקָפָן עָלָיו בְּמִלְוֶה, כְּמוֹ שֶׁקִּבְּלוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא מציעא קטו).
טזלֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים. אֲפִלּוּ עַל חֵטְא הַמֶּרֶד בְּמַלְכוּת יִשְׂרָאֵל (מציעא), שֶׁמִּנְהַג הַמְּלָכִים הַקַּדְמוֹנִים הָיָה לְהָרֹג גַּם אֶת בְּנֵיהֶם, שֶׁלֹּא יָקוּמוּ לְשׂוֹנְאִים לַמַּלְכוּת. כְּעִנְיַן ״הָכִינוּ לְבָנָיו מַטְבֵּחַ בַּעֲוֹן אֲבוֹתָם, בַּל יָקֻמוּ וְיָרְשׁוּ אָרֶץ וּמָלְאוּ פְנֵי תֵבֵל עָרִים״ (ישעיהו יד:כא). פֵּרוּשׁ ״שׂוֹנְאִים״ כְּמוֹ ״וַיְהִי עָרֶךְ״ (שמואל א כח:טז). מִכָּל מָקוֹם אָסְרָה תוֹרָה לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל לַהֲרֹג זֶה בִּשְׁבִיל זֶה, בְּחֶמְלַת ה׳ עַל עַמּוֹ. וְזֶה קִיֵּם אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, כְּאָמְרוֹ ״וַיְהִי כַּאֲשֶׁר חָזְקָה הַמַּמְלָכָה בְּיָדוֹ וַיַּהֲרֹג אֶת עֲבָדָיו הַמַּכִּים אֶת הַמֶּלֶךְ אָבִיו, וְאֶת בְּנֵי הַמַּכִּים לֹא הֵמִית, כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה בְּסֵפֶר מֹשֶׁה אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ לֵאמֹר לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת״ (דברי הימים ב כה:ג-ד).
יזלֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם. בְּעֵת הָרִיב הִזָּהֵר בְּאֵלּוּ שֶׁלֹּא יִסְתַּתְּמוּ טַעֲנוֹתָם מִפְּנֵי שִׁפְלוּתָם, וּפְתַח פִּיךָ לְאִלֵּם בַּמָּקוֹם הָרָאוּי.
יחוַיִּפְדְּךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם. שֶׁהִשְׁגִּיחַ עַל שִׁפְלוּתְכֶם וְנִכְנַס עִמָּכֶם לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין לִפְדּוֹתְכֶם, כְּאָמְרֹו ״וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ״ (דברים כו:ז).
כבוְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ. וְהָיִיתָ צָרִיךְ אָז לְעוֹלֵלוֹת בָּצִיר.