אלֹא תוֹסֵף עָלָיו. כִּי אוּלַי תּוֹסִיף דָּבָר נִמְאָס אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁיִּהְיֶה אִם תִּרְצֶה לְהוֹסִיף מִינֵי עֲבוֹדוֹת לָאֵל יִתְבָּרַךְ, שֶׁלִּפְעָמִים תִּהְיֶה הָעֲבוֹדָה הַנּוֹסֶפֶת דָּבָר נִמְאָס אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שְׂרֵפַת הַבָּנִים.
וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ. אֲפִילּוּ בְּסוּר סִבַּת הַמִּצְוָה בְּעֵינֶיךָ, כְּעִנְיַן שְׁלֹמֹה בְּאָמְרוֹ ״אֲנִי אַרְבֶּה וְלֹא אָסוּר״.
גאֲשֶׁר לֹא יְדַעְתָּם. שֶׁלֹּא בָּא מוֹפֵת אֲפִלּוּ עַל מְצִיאוּתָם. כִּי אָמְנָם הַנּוֹדָעִים בְּחוּשׁ אוֹ בְּמוֹפֵת נוֹדַע מֵהֶם שֶׁהֵם פּוֹעֲלִים תָּמִיד בְּעִנְיָן אֶחָד, בְּאֹפֶן שֶׁנּוֹדַע שֶׁהֵם פּוֹעֲלִים טִבְעִיִּים לֹא רְצוֹנִיִּים, וּבְכֵן לֹא יוֹעִיל לְהִתְפַּלֵּל אֲלֵיהֶם וְלֹא לְעָבְדָם.
דלֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא. לֹא תִפְנֶה אֶל דְּבָרָיו לִרְאוֹת אִם יֵשׁ מַמָּשׁ בְּקִצָתָם, כִּי אֵין סָפֵק שֶׁכָּל דְּבָרָיו שֶׁקֶר שֶׁבָּדָה מִלִּבּוֹ הַכֹּל לְהָרַע, כְּאָמְרוֹ ״כִּי דִבֶּר סָרָה״ (דברים יג:ו), וְהָאוֹת אוֹ מוֹפֵת נַעֲשָׂה עַל יְדֵי כִּשּׁוּף אוֹ תַּחְבּוּלָה וְזוּלָתָם, לֹא מִכֹּחַ נְבוּאָה שֶׁבָּאָה לוֹ.
אוֹ אֶל חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא. לִרְאוֹת אִם יֵשׁ בְּקִצָת חֲלוֹמוֹ אֱמֶת, אֲבָל תֵּדַע בְּלִי סָפֵק שֶׁלֹּא חָלַם דָּבָר מִמָּה שֶׁאָמַר, אֲבָל הִמְצִיא הַכֹּל מִלִּבּוֹ כְּדֵי לְהַדִּיחַ.
כִּי מְנַסֶּה ה׳ אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם. כִּי כְּשֶׁתַּחְשְׁבוּ לְאוֹיֵב אֶת הַמְדַבֵּר נֶגֶד אֱלֹהֵיכֶם, בָּזֶה תִּהְיוּ מְנֻסִּים לְפָנָיו לְאוֹהֲבָיו.
לָדַעַת. כְּדֵי שֶׁעַל אַהֲבַתְכֶם הַמְּנֻסֵּת בְּפֹעַל תִּהְיֶה בְפֹעַל יְדִיעָתוֹ הַפּוֹעֶלֶת לְטוֹב לְעוֹלָם כָּרָאוּי בְּדָבָר הַמּוּכָן בְּפֹעַל לְקַבָּלַת שֶׁפַע טוּבוֹ.
האַחֲרֵי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ. כְּעִנְיַן ״וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו״ (דברים כח:ט), וְלֹא בִּדְרָכִים שֶׁיֹּאמַר נָבִיא אוֹ חוֹלֵם לְהַדִּיחֲךָ מִן הַדֶּרֶךְ.
וְאוֹתוֹ תִירָאוּ. אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה אוֹתוֹ הַנָּבִיא אֶצְלְךָ כְּבָר אָדָם חָשׁוּב וְנוֹרָא וּמְגַזֵּם, עַתָּה תְּבַטֵּל יִרְאַת הַנָּבִיא מִפְּנֵי יִרְאַת הָאֵל יִתְבָּרַךְ.
וְאֶת מִצְוֺתָיו תִּשְׁמֹרוּ. וְלֹא מִצְוֺת חֲדָשׁוֹת שֶׁיְּחַדֵּשׁ הַנָּבִיא, בִּפְרָט בַּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהִיא מְנַגֶּדֶת לְכָל מִצְוֺת הָאֵל יִתְעַלֶּה, כִּי אָמְנָם הוּא צִוָּה ״לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ, לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אוֹתוֹ״ (תהלים קיא:ט).
וּבְקוֹלוֹ תִשְׁמָעוּ. בְּמַה שֶּׁיִּרְצֶה עַל יְדֵי נְבִיאָיו לְקִיּוּם תּוֹרָתוֹ וּלְקִדּוּשׁ שְׁמוֹ, כְּעִנְיַן אֵלִיָּהוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל, לֹא בְּקוֹל זֶה הַמְבַטֵּל אֶת כָּל מִצְוֹת הָאֵל יִתְעָלֶה.
וְאוֹתוֹ תַעֲבֹדוּ. לְבַדּוֹ, כַּאֲמָרוֹ ״זוֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם״ (שמות כב:יט), כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ.
וּבוֹ תִדְבָּקוּן. שֶׁיִּהְיֶה תַּכְלִית כָּל פְּעֻלּוֹתֵיכֶם לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ, וְלֹא תִהְיֶה שִׂנְאָתְךָ עַל זֶה מְסוּבֶּבֶת מֵאֵיבָה קוֹדֶמֶת.
ויוּמָת כִּי דִבֶּר סָרָה עַל ה׳. אַף עַל פִּי שֶׁדִּבֵּר בְּשֵׁם ה׳ וְלֹא בְּשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה, וּמִזֶּה הָיָה נִרְאֶה שֶׁלֹּא יִתְחַיֵּב מִיתָה, כְּמוֹ שֶׁגָּזְרוּ זְקֵנִים בְּאָמְרָם עַל יִרְמְיָהוּ (ירמיהו כו:טז) ״אֵין לָאִישׁ הַזֶּה מִשְׁפַּט מָוֶת כִּי בְשֵׁם ה׳ אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ״, הִנֵּה זֶה חַיָּב מִיתָה מִפְּנֵי שֶׁדִּבֶּר סָרָה בִּשְׁמוֹ.
לְהַדִּיחֲךָ מִן הַדֶּרֶךְ. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא אָמַר לְהַדִּיחֲךָ מֵעַל ה׳, הוּא אוֹמֵר בְּשֵׁם ה׳ שֶׁתַּעַבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה בְּמִצְוָתוֹ, מִכָּל מָקוֹם בִּקֵּשׁ לְהַדִּיחֲךָ מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוְּךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ.
חהַקְּרֹבִים אֵלֶיךָ. אַף עַל פִּי שֶׁמִּצַּד קָרְבָתָם תֵּדַע שִׁקְרוּתָם, וְאֵין לָחוּשׁ שֶׁתִּטְעֶה בָּם.
אוֹ הָרְחוֹקִים מִמֶּךָּ מִקְצֵה הָאָרֶץ. אַף עַל פִּי שֶׁמִּצַּד הַמֶּרְחָק אֵין לָחוּשׁ שֶׁתֵּלֵךְ שָׁם לְעָבְדָם.
טלֹא תֹאבֶה לוֹ. בְּאָמְרוֹ שֶׁתַּחֲקוֹר לָדַעַת אִם כְּנִים דְּבָרָיו שֶׁעֲבוֹדָה זָרָה פְּלוֹנִי כָּךְ מֵטִיבָה וְכָךְ מְרִיעָה.
וְלֹא תִשְׁמַע אֵלָיו. וּבָזֶה הָאֹפֶן לֹא תִשְׁמַע אֵלָיו וְלֹא תְקַבֵּל מִמֶּנּוּ לַעֲבֹד, שֶׁאִם יִהְיֶה בַּדָּבָר סָפֵק אֶצְלְךָ אִם הוּא רָאוּי, סוֹף שֶׁתִּשְׁמַע אֵלָיו, כִּי סָפֵק כָּזֶה לֹא יִקְרֶה אֶלָּא מֵחֶסְרוֹן הִתְבּוֹנְנוּת בְּגֹדֶל הָאֵל יִתְבָּרַךְ וְסִדְרוֹ בָּעוֹלָם.
יאכִּי בִקֵּשׁ לְהַדִּיחֲךָ. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָשָה הַהֶזֵּק כְּמוֹ שֶׁעוֹשִׂים מַדִּיחֵי עִיר הַנִּדַּחַת, מִכָּל מָקוֹם חַיָּב מִיתָה בִּשְׁבִיל שֶׁבִּקֵּשׁ לְהַדִּיחֲךָ, וּבַהֲרִיגָתוֹ תַּשִּׂיג שֶׁלֹּא יַדִּיחַ אֲחֵרִים. וְאִם לֹא תַהַרְגֵהוּ, אוּלַי יַדִּיחַ הוּא אוֹ זוּלָתוֹ אֶת אֲחֵרִים וְתַעֲלֶה בְיָדָם.
יבוְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִירָאוּ וְלֹא יוֹסִיפוּ. לֹא הוּא וְלֹא זוּלָתוֹ.
טזוְאֶת בְּהֶמְתָּהּ לְפִי חָרֶב. לִמְחוֹת זִכְרָם עַל צַד נִקְמַת הָאֵל יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ הָעִנְיָן בַּעֲמָלֵק כְּאָמְרוֹ ״תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק״ (דברים כה:יט). וְכֵן בֵּאַר הַנָּבִיא בְּאָמְרוֹ ״וְהֵמַתָּה מֵאִיש עַד אִשָּׁה מֵעוֹלֵל וְעַד יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר״ (שמואל א טו:ג).
יחוְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם. פֶּן יִהְיֶה לְמוֹקֵשׁ, כְּמוֹ הָעִנְיָן בִּנְוֵי עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (דברים ז:כה) ״לֹא תַחְמֹד כֶּסֶף וְזָהָב עֲלֵיהֶם וְלָקַחְתָּ לָּךְ פֶּן תִּוָּקֵשׁ בּוֹ״, כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ.