פרק ה

ולִמְעֹל מַעַל בַּה׳. כְּבָר בֵּאֵר הַקַּבָּלָה שֶׁזֶּה נֶאֱמַר עַל גֵּזֶל הַגֵּר, כִּי אָמְנָם הַגּוֹזֵל אוֹתוֹ מְחַלֵּל שֵׁם אֱלֹהָיו בְּעֵינֵי הַגֵּר אֲשֶׁר בָּא לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנָפָיו, וְלָכֵן יִקָּרֵא מוֹעֵל בַּקֹּדֶשׁ וְחַיָּב אָשָׁם כְּמִשְׁפַּט כָּל מוֹעֵל בּוֹ.

חהַמּוּשָׁב לַה׳. כִּי כְּשֶׁאֵין הַבְּעָלִים קַיָּמִים, רָאוּי לְהָשִׁיב הַגָּזֵל לְבַעֲלֵי בְעָלָיו, וְהוּא הָאֵל יִתְבָּרַךְ, כְּעִנְיָן שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא מציעא פרק המפקיד): ״מֵת הָעֶבֶד, יַחֲזִיר לָרַבּוֹ״.

טוְכָל תְּרוּמָה. כְּבָר בָּאָה הַקַּבָּלָה שֶׁהַתְּרוּמָה הָאֲמוּרָה בָּזֶה הַמָּקוֹם הִיא הַבִּכּוּרִים הַנִּקְרָבִים לָאֵל יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁמִּנְהָג לְהַקְרִיב בִּכּוּרִים לְבַעַל הַקַּרְקַע, כְּאָמְרוֹ ״הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה׳ אֱלֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה׳״ (דברים כו:ג). וְאָמַר כָּאן שֶׁכְּמוֹ שֶׁגֵּזֶל הַגֵּר הַמּוּשָׁב לַה׳ הוּא נוֹתְנוֹ לַכֹּהֵן שֶׁל מִשְׁמָר, כְּמוֹ כֵן הַבִּכּוּרִים הַנִּקְרָבִים לָאֵל יִתְבָּרַךְ הוּא נוֹתְנָם לַכֹּהֵן שֶׁל מִשְׁמָר.

יוְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ. אֲבָל שְׁאָר קֳדָשִׁים וְהֵם תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם מֻקְדָּשִׁים לַה׳, אֵינָם לְשׁוּם כֹּהֵן מְיֻחָד, אֶלָּא לְאוֹתוֹ כֹּהֵן שֶׁיִּתְּנוּם אֵלָיו הַבְּעָלִים.
אִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן לַכֹּהֵן. אֲבָל כְּשֶׁהָאֶחָד מֵהַבְּעָלִים יִתֵּן לַכֹּהֵן אֵיזֶה קֹדֶׁש, לֹא יִהְיֶה עוֹד בִּכְלַל קֳדָשָׁיו, אֲבָל לוֹ יִהְיֶה לַכֹּהֵן הַמְקַבֵּל, וְלֹא יוּכְלוּ הַבְּעָלִים וְלֹא שְׁאָר הַכֹּהֲנִים לְהַפְקִיעוֹ מִמֶּנּוּ.

יבכִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ. תִּשְׂטֶה מִדַּרְכֵי צְנִיעוּת.
וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל. חִלְּלָה אֶת קֹדֶשׁ ה׳ אֲשֶׁר אָהֵב בְּקִדּוּשֵׁי הָאִישׁוּת, בְּחִבּוּק וְנִשּׁוּק זוּלַת אִישָׁהּ וְדוֹמֵיהֶם (מלאכי ב:יא).

יגוְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ. שֶׁכֵּן דַּרְכּוֹ שֶׁל יֵצֶר הָרָע לָצֵאת מֵרָעָה אֶל רָעָה.
וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ. אַף עַל פִּי שֶׁקָּדְמוּ כָּל אֵלֶּה, יִקָּרֶה שֶׁיִּהְיֶה הַדָּבָר נֶעְלָם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ, כְּאִלּוּ תִכְהֶינָה עֵינָיו מֵרְאוֹת. שֶׁאִם הָיָה יוֹדֵעַ וְשׁוֹתֵק, לֹא הָיוּ הַמַּיִם בּוֹדְקִין אֶת הָאִשָּׁה כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי ז).
וְנִסְתְּרָה. אַחַר כָּל אֵלֶּה וְנוֹדַע זֶה לְאִישָׁהּ.

ידוְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה. רוּחַ טָהֳרָה לְהַתְרוֹת בָּהּ, מֵאַחַר שֶׁיָּדַע שֶׁשָּׂטְתָה מִדַּרְכֵי צְנִיעוּת.
וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ. הִתְרָה בָּהּ וְאָמַר: אַל תִּסָּתְרִי עִם אִישׁ פְּלוֹנִי.
אוֹ עָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה. רוּחַ שְׁטוּת בִּלְתִּי סִבָּה רְאוּיָה שֶׁיְּקַנֵּא.
וְהִיא לֹא נִטְמָאָה. אֲבָל אִם עָבְרָה עַל הַתְרָאָתוֹ וְנִסְתְּרָה, אַף עַל פִּי כֵן.

טווְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ. וְלֹא נֹאמַר מֵאַחַר שֶׁבְּכָל זֶה שֶׁשָּׁטְתָה אִשְׁתּוֹ מִדַּרְכֵי הַצְּנִיעוּת וּמָעֲלָה בוֹ מַעַל יָשַׁב וְדָמַם, אֵין זֶה כִּי אִם רֹעַ לֵב, וְאַף עַל פִּי שֶׁנֶּעְלַם מֵעֵינָיו שֶׁשָּׁכַב אִישׁ אוֹתָהּ, לֹא נָחוּשׁ לְקִנְאָתוֹ. וְכֵן אִם קִנֵּא בְּלִי סִבָּה, לֹא בִּשְׁבִיל זֶה נֹאמַר שֶׁתִּהְיֶה קִנְאָתוֹ דָּבָר בָּטֵל. כִּי אָמְנָם אַף עַל פִּי כֵן נִמְחוֹק הַמְּגִלָּה וְנַקְרִיב כַּכָּתוּב בַּפָּרָשָׁה.

יטוְהִשְׁבִּיעַ. שֶׁיֹּאמַר לָהּ שֶׁתְּקַבֵּל עָלֶיהָ שְׁבוּעַת הָאָלָה בִּתְנַאי זֶה.
אִם לֹא שָׁכַב. עַתָּה.
וְאִם לֹא שָׂטִית טֻמְאָה. פְּעָמִים אֲחֵרוֹת.
הִנָּקִי. מִפְּנֵי שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר ״כִּי לֹא יְנַקֶּה ה׳ אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא״ (שמות כ:ז), בְּאֹפֶן שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁיִּשָּׁבַע הָאָדָם עַל אֱמֶת בִּשְׁבוּעַת הָאָלָה, הִנֵּה אִם יִהְיֶה הַדָּבָר בִּלְתִּי צָרִיךְ, כְּמוֹ הַנִּשְׁבָּע עַל הַיָּדוּעַ, לֹא יִנָּקֶה הַנִּשְׁבָּע מִן הָאָלָה. הִנֵּה אַתְּ שֶׁגָּרַמְתְּ לִהְיוֹת הַדָּבָר סָפֵק אֶצְלֵנוּ וּלְחַיֵּב עַצְמֵךְ בִּשְׁבוּעָה זוֹ, הָיָה רָאוּי שֶׁגַּם שֶׁתִּשָּׁבְעִי עַל הָאֱמֶת לֹא תִּנָּקִי. מִכָּל מָקוֹם קַבְּלִי אֶת הָאָלוֹת עַל זֶה הַתְּנַאי, שֶׁתִּנָּקִי מֵהֶם אִם לֹא שָׂטִית.

כוְאַתְּ. גַּם כֵּן קַבְּלִי עָלַיִךְ.
כִּי שָׂטִית תַּחַת אִישֵׁךְ וְכִי נִטְמֵאת. שֶׁתָּחוּל הָאָלָה בְּסִבַּת מַה שֶּׁשָּׂטִית וְנִטְמֵאת, וְלֹא בְּסִבָּה אַחֶרֶת. וּבִהְיוֹת הַסִּבָּה סָרָה וּבִלְתִּי אֲמִתִּית, לֹא יִהְיֶה שׁוּם חֲלוּת לְדִבְרֵי הָאָלָה.

כבאָמֵן אָמֵן. אֲנִי מְקַבֶּלֶת שְׁנֵי הַתְּנָאִים שֶׁאָמַרְתָּ, שֶׁאִם לֹא שָׂטִיתִי אִנָּקֶה, וְשֶׁאִם שָׂטִיתִי תָּחוּל הָאָלָה.

כחוְנִקְּתָה. מֵעוֹנֶשׁ הַשְּׁבוּעָה שֶׁגָּרְמָה, אַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱמַר ״כִּי לֹא יְנַקֶּה״ (שמות כ:ז). הִנֵּה בָּזֶה הָעִנְיָן רָצָה הָאֵל יִתְבָּרַךְ שֶׁתִּנָּקֶה הָאִשָּׁה, כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ.

כטזֹאת תּוֹרַת הַקְּנָאוֹת. הַקִּנְאָה הַנַּעֲשֵׂית בְּדִין וְהַקִּנְאָה הַנַּעֲשֵׂית שֶׁלֹּא כַדִּין, וְזֶה בֵּאֵר בְּאָמְרוֹ אֲשֶׁר תִּשְׂטֶה אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ וְנִטְמָאָה, וְזוֹהִי קִנְאָה בְּדִין.
וְהוֹסִיף וְאָמַר אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר תַּעֲבֹר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה. וְזֶה בְּלִי סִבָּה רְאוּיָה לְכָךְ.

לוְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ. יַתְרֶה בָּהּ שֶׁלֹּא תִסְתַּתֵּר מִכָּל מָקוֹם.
וְעָשָׂה לָהּ הַכֹּהֵן אֵת כָּל הַתּוֹרָה הַזֹּאת. וְלֹא יָחוּשׁ לִמְחִיקַת הַמְּגִלָּה.

לאוְנִקָּה הָאִישׁ מֵעָוֹן. אַף עַל פִּי שֶׁחָשַׁד בִּכְשֵׁרָה, כִּי הִיא גָּרְמָה לוֹ שֶׁעָבְרָה עַל הַתְרָאָתוֹ וְגָרְמָה רַגְלַיִם לַדָּבָר, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת נו) ״לֹא קִבֵּל דָּוִד לָשׁוֹן הָרָע, דְּבָרִים הַנִּכָּרִים חֲזָא בֵּיהּ בִּמְפִיבֹשֶׁת״.
וְהָאִשָּׁה הַהִיא תִּשָּׂא אֶת עֲוֹנָהּ. שֶׁאִם נִטְמֵאת תָּמוּת, וְאִם לֹא נִטְמֵאת תִּתְבַּזֶּה לְעֵין כֹּל עַל שֶׁהֵעֵזָה פָּנֶיהָ לַעֲבוֹר עַל הַתְרָאַת בַּעְלָהּ וְנִסְתְּרָה.