בוְאֶת הָאֵשׁ זְרֵה הָלְאָה. לֹא אֶל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן, מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה קְטֹרֶת זָרָה.
כִּי קָדֵשׁוּ. וְאֵין רָאוּי לְהַנִּיחָם בְּבִזָּיוֹן.
גכִּי הִקְרִיבוּם לִפְנֵי ה׳ וַיִּקְדָּשׁוּ. שֶׁהִקְדִּישׁוּם לִהְיוֹת כְּלֵי שָׁרֵת גַּם בִּשְׁאָר עֲבוֹדוֹת מִלְּבַד עֲבוֹדָתָם הַפְּסוּלָה, וּבָזֶה הֵם רְאוּיוֹת לַעֲשׂוֹת צִפּוּי בַּקֹּדֶשׁ.
ואַתֶּם הֲמִתֶּם. שֶׁאֲמַרְתֶּם לָהֶם שֶׁיְּנַסּוּ בִּקְטֹרֶת, שֶׁאֵין רָאוּי שֶׁיַּקְטִירֶנָּה אֶלָּא הַמַּקְרִיב עוֹלַת הַתָּמִיד, וְהָיָה לָכֶם לְנַסּוֹת בִּזְבָחִים הָרְאוּיִים לְכֹהֲנִים רַבִּים יַחַד.
יגוַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים. אַחַר שֶׁכְּבָר הִתְיַצֵּב שָׁם וְהִתְעַכֵּב לְהָגֵן עַל הַחוֹלִים שֶׁלֹּא יָמוּתוּ, עַל הֵפֶךְ ״הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה״ (במדבר יז:כא).
וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה. שֶׁלֹּא חָלָה עוֹד שׁוּם אֶחָד מֵהֶם בָּחֳלִי מַגֵּפָה.
טווְהַמַּגֵּפָה נֶעֱצָרָה. שֶׁנִּרְפְּאוּ הַחוֹלִים בַּמַּגֵּפָה.
כדוַיִּרְאוּ וַיִּקְחוּ אִישׁ מַטֵּהוּ. לְכַוֵּן סִימָנָם בְּבָתֵּיהֶם, שֶׁמָּא הוּחְלַף.
כהוּתְכַל תְּלוּנֹּתָם. וְזֹאת הַמִּשְׁמֶרֶת וְהָאוֹת תְּכַלֶּה אֶת תְּלוּנוֹתָם שֶׁלֹּא יוֹסִיפוּ לְהִתְלוֹנֵן.