פרק יט

בזֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה׳. בְּאָמְרוֹ ״הַזֵּה עֲלֵיהֶם מֵי חַטָּאת״ (במדבר ח:ז). וְהִנֵּה כְּבָר אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לָכָךְ כָּתַב בָּהּ חֻקָּה, גְּזֵרָה הִיא מִלְּפָנַי וְאֵין לְךָ רְשׁוּת לְהַרְהֵר אַחֲרֶיהָ, וְשֶׁשְּׁלֹמֹה אָמַר עָלֶיהָ ״אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי״ (קהלת ז:כג). וּמֵעִקְרֵי הָהֶעְלֵם בָּזֶה הוּא שֶׁהִיא מְטַמְּאָה אֶת הַטְּהוֹרִים וּמְטַהֶרֶת אֶת הַטְּמֵאִים. אָמְנָם בַּהֲבִינֵנוּ אֶל כָּל הַמִּצְוָה אוּלַי דָּבָר יְגֻנָּב וְנִקַּח שֶׁמֶץ מֶנְהוּ. וְזֶה כִּי מָצָאנוּ רִאשׁוֹנָה שֶׁכָּל הָעוֹסְקִים בָּהּ מֵעֵת שְׂרֵפָתָהּ וָאֵילָךְ טְמֵאִים, וְהֵם הַשּׂוֹרֵף וְהַמַּשְׁלִיךְ עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלַעַת בִּשְׂרֵפָתָהּ וְהָאוֹסֵף וְהַנּוֹגֵעַ וְהַנּוֹשֵׂא. אָמְנָם הַמַּזֶּה וְהַמְקַדֵּשׁ הֵם טְהוֹרִים. שֵׁנִית, שֶׁמֵּעִקְרֵי הַפָּרָה הוּא שֶׁתִּהְיֶה אֲדֻמָּה בִּשְׁלֵמוּת. וּכְבָר בֵּאֵר הַנָּבִיא שֶׁהַחֵטְא נִמְשָׁל לְאָדֹם בְּאָמְרוֹ ״אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ״ (ישעיהו א:יח). וּלְכֵן אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא סז.) שֶׁהָיוּ קוֹשְׁרִים לָשׁוֹן זְהוֹרִית עַל פִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל, הִלְבִּין הָיוּ שְׂמֵחִים, לֹא הִלְבִּין הָיוּ עֲצֵבִים. שְׁלִישִׁית, רָאוּי לְהִתְבּוֹנֵן שֶׁבִּהְיוֹת כָּל אִמְרַת אֱלוֹהַּ צְרוּפָה הִיא (משלי ל:ה) בְּלִי סָפֵק מְיַשֶּׁרֶת הַמַּעֲשִׂים אֶל הַמִּצּוּעַ, כִּי כָּל אֶחָד מִשְּׁנֵי הַקְּצָווֹת נִמְאָס, כְּאָמְרוֹ ״וְנֶעְקַשׁ דְּרָכַיִם יִפּוֹל בְּאֶחָת״ (משלי כח:יח). רְבִיעִית, רָאוּי לְהִתְבּוֹנֵן שֶׁאֵין דֶּרֶךְ נָאוֹת לְהֵישִׁיר אֶת הַנֶּעְקַשׁ דְּרָכִים וּלְהָשִׁיבוֹ אֶל הַמִּצּוּעַ זוּלָתִי בְּהַטּוֹתוֹ אֶל קְצֵה הִפְכּוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּקְרֶה בְּחָלְיֵי הַגּוּף, כְּאָמְרוֹ ״חַבּוּרוֹת פֶּצַע תַּמְרוּק בְּרָע״ (משלי כ:ל), אַף עַל פִּי שֶׁאוֹתָהּ הַהַטָּיָה אֶל הַקָּצֵה הִיא בְּעַצְמָהּ נִמְאֶסֶת וְתַשְׁחִית עִנְיַן מִי שֶׁתִּהְיֶה דַּרְכּוֹ מְמֻצַּעַת, כְּעִנְיַן הַתְּרוּפָה הַמְשַׁלְשֶׁלֶת שֶׁתּוֹעִיל לַחוֹלֶה וְתַזִּיק לַבָּרִיא. חֲמִישִׁית, רָאוּי לְהִתְבּוֹנֵן שֶׁאֵין עִנְיָן לְאֵפֶר הַפָּרָה בְּטָהֳרַת שׁוּם מִין מִמִּינֵי הַטֻּמְאוֹת זוּלָתִי בְּטָהֳרָה מִטֻּמְאַת מֵת. וּכְבָר נוֹדָע שֶׁעִנְיַן הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת חַיִּים הֵם לְמוֹצְאֵיהֶם (משלי ד:כב) וְלָעוֹסְקִים בָּם, כְּאָמְרוֹ ״כִּי הוּא חַיֵּיכֶם״ (דברים לב:מז). וְהַנּוֹטֶה מֵהֶם אֶל הַבְלֵי הַנִּפְסָדוֹת הוֹלֵךְ לָמוּת אוֹ הוּא מֵת גָּמוּר, כְּאָמְרָם (ברכות יח.) ״רְשָׁעִים אֲפִלּוּ בְּחַיֵּיהֶם קְרוּיִים מֵתִים״. שִׁשִּׁית, רָאוּי לְהִתְבּוֹנֵן מַה שֶּׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁעֵץ אֶרֶז יוֹרֶה עַל הַגַּאֲוָה וְהָאֵזוֹב יוֹרֶה עַל הֶפְכָּהּ, וּבִהְיוֹת שְׁנִי הַתּוֹלַעַת עִם שְׁנֵיהֶם יוֹרֶה שֶׁשְּׁנֵיהֶם חֵטְא, כְּאָמְרָם (ערכין טז:) ״בְּשַׁמְתָּא דְּאִית בֵּיהּ וּבְשַׁמְתָּא דְּלֵית בֵּיהּ״, בִּפְרָט לְמִי שֶׁיִּצְטָרֵךְ לִנְהֹג נְשִׂיאוּת לְתוֹעֶלֶת הָרַבִּים. וּכְבָר אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא כב:) שֶׁנֶּעֱנַשׁ שָׁאוּל עַל שֶׁלֹּא הִקְפִּיד עַל כְּבוֹדוֹ, כְּאָמְרוֹ ״וַיְבַזֻּהוּ וְלֹא הֵבִיאוּ לוֹ מִנְחָה וַיְהִי כְּמַחֲרִישׁ״ (שמואל א י:כז), וְכֵן תָּפַשׂ עָלָיו הַנָּבִיא בְּאָמְרוֹ ״הֲלֹא אִם קָטֹן אַתָּה בְעֵינֶיךָ רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה״ (שמואל א טו:יז). נֹאמַר אִם כֵּן שֶׁעִם הֱיוֹת הַמִּצְוָה חֻקָּה וְאֵין לְהַרְהֵר אַחֲרֶיהָ וְלֹא לִהְיוֹת מְסֻפָּק אִם הִיא הֲגוּנָה וְאִם לָאו, כִּי כָּל אִמְרַת אֱלוֹהַּ צְרוּפָה וְלָהּ טַעַם נִשְׂגָּב בְּלִי סָפֵק נוֹדָע לַמֶּלֶךְ שֶׁצִּוָּה אוֹתָהּ וְאוּלַי גַּם לְמֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְהַדּוֹמִים לוֹ. הִנֵּה יֵשׁ בָּהּ אֵיזֶה רֶמֶז לְדֶרֶךְ הַתְּשׁוּבָה הַצְּרִיכָה לְכָל חוֹטֵא, שֶׁהִיא אָמְנָם שְׂטִיָּה אֶל קְצֵה הֶפֶךְ מַעֲשָׂיו הַמְּטַמְּאִים כָּל לֵב טָהוֹר, לְמַעַן יַשִּׂיג דֶּרֶךְ הַמִּצּוּעַ וְיִטְהָר. וְזֶה הַדֶּרֶךְ עִם הֱיוֹתוֹ טוֹב וּמְטַהֵר לַחוֹטֵא הוּא אָמְנָם מְגֻנֶּה וָרָע וּמְטַמֵּא כָּל לֵב טָהוֹר, כְּאָמְרָם (תענית יא.) ״וְכִי בְּאֵיזֶה נֶפֶשׁ חָטָא זֶה, אֶלָּא שֶׁצִּעֵר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן״. אָמְנָם מֵי חַטָּאת הַמּוּרְכָּבִים מֵעֲפַר שְׂרֵפָה וּמִמַּיִם שֶׁהֵם שְׁנֵי קְצָווֹת אֲשֶׁר מֵהֶם יִתְחַדֵּשׁ מִצּוּעַ, יוֹרֶה שֶׁבַּמִּצּוּעַ תִּהְיֶה תִּקּוּנַת הַחוֹטֵא הַנִּקְרֵאת טָהֳרָה, כְּאָמְרוֹ ״מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה׳ תִּטְהָרוּ״ (ויקרא טז:ל). וּמִמַּה שֶׁרָאוּי לְהִתְבּוֹנֵן מַה שֶּׁגָּזַר אֹמֶר שֶׁהַנּוֹגֵעַ בַּמֵּת מְטַמֵּא אֶת מִשְׁכַּן ה׳, וְהַבָּא אֶל הָאֹהֶל מְטַמֵּא אֶת מִקְדַּשׁ ה׳, וְזֶה כִּי אָמְנָם כָּל הַקָּרֵב הַקָּרֵב אֶל הַבְלֵי הַנִּפְסָדוֹת אֵין סָפֵק שֶׁהוּא מְטַמֵּא לֵב טָהוֹר שֶׁהוּא מִשְׁכָּנוֹ שֶׁל מִקְדַּשׁ ה׳ שֶׁהוּא הַנִּקְרָא צֶלֶם אֱלֹהִים, וְתִהְיֶה טֻמְאָתוֹ בְּטָעוּת הֶעְדֵּרִי. וְהַבָּא אֶל אֹהֶל הַמֵּת כְּעִנְיַן ״שֹׁכְנֵי בָתֵּי חֹמֶר״ (איוב ד:יט), אֲשֶׁר אֵין לִפְנֵיהֶם בִּלְתִּי אִם גְּוִיָּתָם לְחַיֵּי שָׁעָה רְעוּעָה, ״רַגְלֶיהָ יוֹרְדוֹת מָוֶת״ (משלי ה:ה), הוּא בְּלִי סָפֵק מְטַמֵּא אֶת מִקְדַּשׁ ה׳ הַנִּזְכָּר אֲשֶׁר בּוֹ יִהְיֶה הָעָם וְהָאִישׁ קָדוֹשׁ לֵאלֹהָיו, כְּאָמְרוֹ ״וְלִהְיוֹתְךָ עַם קָדוֹשׁ לַה׳ אֱלֹהֶיךָ״ (דברים כו:יט). וְאָז מְטַמֵּא בְּטָעוּת קִנְיָנִי הֶפְכִּי לַמְּכֻוָּן. וּלְזֶה אֵין רָאוּי שֶׁיִּטְמָא בָּאֹהֶל זוּלָתִי הַמֵּת הַיִּשְׂרְאֵלִי, כִּי אָמְנָם חָמְרוֹ בִּלְבַד הוּא הַנִּבְחָר וּמוּכָן מִכָּל זוּלָתוֹ לַעֲבוֹדַת הָאֵל יִתְבָּרַךְ, הוּא לְבַדּוֹ הַחוֹטֵא בְּנִכְבָּד. אָמְנָם הַחֲכָמִים הַמּוֹרִים חַטָּאִים בְּדֶרֶךְ, שֶׁהֵם כְּמוֹ הַמַּזֶּה וְהַמְקַדֵּשׁ, לֹא תָּחוּל עֲלֵיהֶם בָּזֶה טֻמְאָה כְּלָל. וּבְכֵן יִהְיֶה בִּפְרָטֵי שְׁמִירַת הַמִּצְוָה הַזֹּאת בִּכְתָבָהּ וּכְמוֹ שֶׁבָּא בַּקַּבָּלָה רֶמֶז לְכָל אֵלֶּה שֶׁהֵם מְכֻוָּנוֹת הַתּוֹרָה בְּלִי סָפֵק.