בוַיַּרְא בָּלָק. אָדָם מְפֻרְסָם לִמְלֻמַּד מִלְחָמָה, כְּאָמְרוֹ (שופטים יא:כה) ״הֲטוֹב טוֹב אַתָּה מִבָּלָק בֶּן צִפּוֹר וְכוּ׳״. רָאָה שֶׁבִּקֵּשׁ יִשְׂרָאֵל לַעֲבוֹר בְּאֶרֶץ סִיחוֹן, וּכְשֶׁלֹּא נָתַן לַעֲבוֹר הֶחֱרִימוּהוּ, וְרָאוּ שֶׁנִּצְּחוּ לֹא בְּדֶרֶךְ תַּחְבּוּלַת מִלְחָמָה.
גוַיָּגָר מוֹאָב. אֵילֵי מוֹאָב, שֶׁלֹּא נָתְנוּ יִשְׂרָאֵל לַעֲבוֹר כְּמוֹ שֶׁהֵעִיד יִפְתָּח בְּאָמְרוֹ (שופטים יא:יז) ״וְגַם אֶל אֶרֶץ מוֹאָב שָׁלַח וְלֹא אָבָה״.
כִּי רַב הוּא. לֹא מִפְּנֵי תַּחְבּוּלַת מִלְחַמְתָּם.
וַיָּקָץ מוֹאָב. הֲמוֹן מוֹאָב קָצוּ בְּחַיֵּיהֶם מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַשּׁוֹלְלִים אוֹתָם.
דעַתָּה. שֶׁכָּבְשׁוּ אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג.
יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבוֹתֵינוּ. לְהַרְחִיב גְּבוּלָם וּלְהַבְטִיחוֹ.
וּבָלָק בֶּן צִפּוֹר. הָיָה נוֹדָע לְגִבּוֹר וְאִישׁ מִלְחָמָה.
מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִיא. וּמִכָּל מָקוֹם לֹא מְלָאוּ לִבּוֹ לְהִלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל, כְּאָמְרוֹ (שופטים יא:כה) ״הֲרֹב רָב עַם יִשְׂרָאֵל, אִם נִלְחוֹם נִלְחָם בָּם״. וּמַה שֶּׁאָמַר יְהוֹשֻׁעַ (יהושע כד:ט) ״וַיָּקָם בָּלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל״, אָמַר זֶה עַל שֶׁשָּׂכַר אֶת בִּלְעָם לְקַלֵּל, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֵר בְּאָמְרוֹ ״וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא לְבִלְעָם״.
ואוּלַי אוּכַל. אַחַר שֶׁתְּקַלְלֵהוּ.
נַכֶּה בּוֹ. אֲנִי בְּמִלְחָמָה וְאַתָּה בִּקְלָלָה.
אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ. הִנֵּה כֹּחוֹ לֹא הָיָה לְבָרֵךְ, אֲבָל הָיָה לְקַלֵּל בְּהַזְכִּיר עָוֹן אוֹ בְּכַוֵּן שָׁעָה, כְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ז). וּלְכֵן לֹא שָׁאַל מִמֶּנּוּ שֶׁיְּבָרְכֵהוּ לְנַצֵּחַ, אוֹ שֶׁיּוּכַל לְהִתְיַצֵּב מִנֶּגֶד, אֲבָל אָמַר ״יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ״ לִכְבוֹדוֹ שֶׁל בִּלְעָם, לְהוֹרוֹת שֶׁלֹּא חָשַׁב אוֹתוֹ לְמַזִּיק בִּלְבָד.
זוּקְסָמִים בְּיָדָם. כְּלֵי הַקֶּסֶם, כִּי קוֹסֵם הָיָה בִּלְעָם לְכַוֵּן הַשָּׁעָה, כְּאָמְרוֹ ״וְאֵת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם הָרְגוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּחֶרֶב עַל חַלְלֵיהֶם״ (יהושע יג:כב).
חכַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר ה׳ אֵלָי. כִּי אָכִין עַצְמִי לִנְבוּאָה.
טמִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ. מִי הֵם אֶצְלְךָ שֶׁהֲכִינוֹתָ עַצְמְךָ לִנְבוּאָה בַּעֲדָם לָדַעַת מָה תַּעֲשֶׂה לָהֶם? הַאֻמְנָם הֵם אֶצְלְךָ כְּשׁוֹאֲלֵי עֲתִידוֹת וְתִרְצֶה לָדַעַת הֶעָתִיד לְמַעַן תַּגִּיד לָהֶם? אוֹ הֵם אֶצְלְךָ כִּמְבַקְשִׁים לְהַשִּׂיג אֵיזֶה מְכֻוָּן בְּקִלְלָתְךָ, וְדַעְתְּךָ עַתָּה לִשְׁאוֹל רְשׁוּת אִם תַּעֲשֶׂה חֶפְצָם?
יבלֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא תְקַלְּלֵם, לֹא תֵלֵךְ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִתֵּן עֵינֶיךָ בָּהֶם לְרָע, כְּעִנְיַן אָמְרָם (סנהדרין פרק חלק ובתרא פרק המוכר את הספינה) ״נָתַן עֵינָיו בּוֹ וְנַעֲשָׂה גַל שֶׁל עֲצָמוֹת״.
כאִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים. אִם לְהִוָּעֵץ עִמְּךָ בִּלְבַד, כְּעִנְיַן ״קְרוּאֵי הָעֵדָה״ (במדבר א:טז), וּכְעִנְיַן ״וָאֶקְרָאֶה לְּךָ לְהוֹדִיעֵנִי מָה אֶעֱשֶׂה״ (שמואל א כח:טו).
קוּם לֵךְ אִתָּם. לְהַזְהִירָם שֶׁלֹּא יֶחֱטָאוּ.
כבכִּי הוֹלֵךְ הוּא. שֶׁלֹּא הָיָה עִנְיָנוֹ בַּדֶּרֶךְ כְּמִי שֶׁיּוֹלִיכוּהוּ אֲחֵרִים כְּעִנְיַן ״וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אַחֲרֶיהָ״ (מלכים ב ד:ל), אֲבָל הָיָה הוֹלֵךְ הוּא כְּבַעַל הַדָּבָר וּכְמִשְׁתַּדֵּל נֶגֶד רְצוֹן הָאֵל יִתְבָּרַךְ, כִּי לֹא בָּאוּ לִקְרֹא לוֹ לָעֵצָה כְּלָל.
לְשָׂטָן לוֹ. עִנְיַן הַשִּׂטְנָה הוּא הִתְנַגֵּד לִפְעֻלַּת אֵיזֶה פּוֹעֵל, כְּמוֹ ״וַיָּרִיבוּ גַם עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ שִׂטְנָה״ (בראשית כו:כא). וְהִנֵּה הַמַּלְאָךְ יוֹצֵא לְהִתְנַגֵּד לְבִלְעָם, שֶׁיִּהְיֶה דַרְכּוֹ בִּלְתִּי נָכוֹן לְפָנָיו, אוּלַי יְנַחֵשׁ כְּמִנְהָגוֹ וְלֹא יִדְחֹק אֶת הַשָּׁעָה, וְזֶה לְמַעַן לֹא יֶחֱטָא וְיֹאבַד.
וְהוּא רֹכֵב עַל אֲתֹנוֹ וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ. וּלְפִיכָךְ לֹא רָאָה אֶת הַמַּלְאָךְ, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות פרק קמא) שְׁלֹשָה אֵינָם רוֹאִים וְאֵינָם נִזּוֹקִים.
כגוַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה. וְאָז עָזַב שְׁנֵי נְעָרָיו וְשָׂרֵי מוֹאָב, וּבְכֵן לֹא הִרְגִּישׁוּ עִנְיָנוֹ בְּעִסְקֵי הָאָתוֹן.
כחוַיִּפְתַּח ה׳ אֶת פִּי הָאָתוֹן. נָתַן בָּהּ כֹּחַ לְדַבֵּר, כְּעִנְיַן ״ה׳ שְׂפָתַי תִּפְתָּח״ (תהלים נא:יז). וְכָל זֶה הָיָה כְּדֵי שֶׁיִּתְעוֹרֵר בִּלְעָם לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה בְּזָכְרוֹ כִּי ״מֵה׳ מַעֲנֵה לָשׁוֹן״ (משלי טז:א), גַּם לְבִלְתִּי מוּכָן, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיּוּכַל לַהֲסִירוֹ מִן הַמּוּכָן כִּרְצוֹנוֹ. וְכָל זֶה כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאבַד אִישׁ כָּמוֹהוּ.
להַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי. וְהָיָה רָאוּי לְךָ לַחְשׁוֹב מֵאַחַר שֶׁאֵין זֶה מִנְהָגִי, שֶׁלֹּא קָרָה לְךָ כָּל זֶה בָּזֶה הַדֶּרֶךְ אֶלָּא לְהוֹרוֹת שֶׁלֹּא יִצְלַח. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין נַחַשׁ, יֵשׁ סִימָן.
לבעַל מָה הִכִּיתָ אֶת אֲתוֹנְךָ. כִּי בִּרְאוֹתְךָ אֵלֶּה הָאוֹתוֹת הָיָה לְךָ לְשַׁעֵר שֶׁהֲלִיכָתְךָ בִּלְתִּי רְצוּיָה וְהִיא לֹא תִצְלָח.
זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים. וְאֵיךְ הִקְשֵׁיתָ עָרְפְּךָ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים לִדְחוֹק אֶת הַשָּׁעָה?
הִנֵּה אָנֹכִי יָצָאתִי לְשָׂטָן. הִנֵּה אֲנִי עָשִׂיתִי הָאֶפְשָׁר לְהִתְנַגֵּד לְדַרְכְּךָ בָּזֶה הָאֹפֶן לְטוֹבָתְךָ.
כִּי יָרַט הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי. יָרַט מִן ״וְרֶטֶט הֶחֱזִיקָה״ (ירמיהו מט:כד) כְּמוֹ ״וַתָּרִץ אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ״ (שופטים ט:נג) מִן רָצַץ. אָמַר הִנֵּה יָצָאתִי לְשָׂטָן, וְעִנְיַן הַהַשְׂטָנָה הָיָה כִּי יַחֲרִיד הַדֶּרֶךְ כָּל מַה שֶׁכְּנֶגְדִּי, כְּעִנְיַן לֹא רָאוּ אֶת הַמַּרְאֶה אֲבָל חֲרָדָה גְדוֹלָה נָפְלָה עֲלֵיהֶם (דניאל י:ז), וְכָל זֶה לֹא הִסְפִּיק לְהַחֲרִיד אוֹתְךָ כִּי הִכְבַּדְתָּ לִבְּךָ.
לגוַתִּרְאַנִי הָאָתוֹן וַתֵּט לְפָנַי. וְעִם זֶה הִנֵּה קָרָה לְךָ שֶׁהָאָתוֹן נָטְתָה מִפָּנַי שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, וְאֵיךְ לֹא שַׁתָּה לִבְּךָ גַּם לְזֹאת.
אוּלַי נָטְתָה מִפָּנַי. הָיָה לְךָ לַחֲשׁוֹב שֶׁאוּלַי נָטְתָה מִפָּנַי, שֶׁכְּבָר יָדַעְתָּ שֶׁיֵּשׁ לִפְנֵי הָאֵל יִתְבָּרַךְ אֵיזֶה מְדַבֵּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל.
כִּי עַתָּה גַּם אוֹתְכָה הָרַגְתִּי וְאוֹתָהּ הֶחֱיֵיתִי. וְהַטַּעַם שֶׁאָמַרְתִּי ״עַל מָה הִכִּיתָ״ כִּמְאַשֵּׁם, הוּא כִּי אָמְנָם עַתָּה הָרְאֵיתָ לָדַעַת שֶׁגַּם שֶׁהָיִיתִי הוֹרֵג אוֹתְךָ וּמַחֲיֶה אוֹתָהּ בְּאֹפֶן שֶׁהָיִיתָ מַכִּיר שֶׁלֹּא הָיָה זֶה מִקְרֶה כְּלָל, מִכָּל מָקוֹם לֹא הָיִיתָ נִמְנָע מִלֶּכֶת כְּמוֹסֵר עַצְמוֹ לַמִּיתָה לַעֲבוֹר עַל רְצוֹן קוֹנוֹ, שֶׁאֵין לְךָ מְשֻׁמָּד גָּדוֹל מִזֶּה.
לדחָטָאתִי. לְהַקְשׁוֹת עֹרֶף.
כִּי לֹא יָדַעְתִּי. וְהָיָה לִי לָחוּשׁ לָזֶה.
וְעַתָּה אִם רַע בְּעֵינֶיךָ. שֶׁאַתָּה אוּלַי מַלְאָךְ מֵלִיץ עַל יִשְׂרָאֵל.
אָשׁוּבָה לִּי. כְּדֵי שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת דָּבָר נֶגֶד רְצוֹנְךָ, אַף עַל פִּי שֶׁהָאֵל יִתְבָּרַךְ נָתַן לִי רְשׁוּת.
להלֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים. לֹא תֵלֵךְ כְּבַעַל הַדָּבָר, אֲבָל כְּהוֹלֵךְ עִמָּם וְלִבְקָשָׁתָם, שֶׁלֹּא תֹאבַד.
וְאֶפֶס אֶת הַדָּבָר. וְעִם כָּל זֶה אֵינִי חוֹשֵׁשׁ שֶׁתַּעֲשֶׂה נֶגֶד רְצוֹנִי, כִּי אָמְנָם לֹא תוּכַל לַעֲשׂוֹת אֶלָּא מַה שֶּׁאוֹמַר לְךָ.
לווַיֵּצֵא לִקְרָאתוֹ. לְכַבְּדוֹ, שֶׁיָּדַע שֶׁהָיָה גַּס רוּחַ, כְּמוֹ שֶׁהֵעִידוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ה:יח).
לחהִנֵּה בָאתִי אֵלֶיךָ. אַף עַל פִּי שֶׁהָיִיתִי בָּא אֵלֶיךָ אָז כִּדְבָרְךָ, מַה הָיִיתִי מוֹעִיל לְךָ? וְגַם כֵּן עַתָּה.
הֲיָכוֹל אוּכַל דַּבֵּר מְאוּמָה. כְּלוּם אֲנִי יָכוֹל לְדַבֵּר כְּמִנְהַג כָּל מְדַבֵּר רְצוֹנִיִּי?
הַדָּבָר אֲשֶׁר יָשִׂים אֱלֹהִים בְּפִי, אוֹתוֹ אֲדַבֵּר. כְּעִנְיַן ״רוּחַ ה׳ דִּבֶּר בִּי״ (שמואל ב כג:ב), וּבְאֹפֶן זֶה לֹא אֶהְיֶה אֲנִי הַמְדַבֵּר.
מוַיְשַׁלַּח לְבִלְעָם. לְמִנְחַת כָּבוֹד מִלְּבַד אֲרוּחָתוֹ, לְהַשְׂבִּיעַ עֵין גַּאֲוָתוֹ.
מאוַיַּרְא מִשָּׁם קְצֵה הָעָם. כְּדֵי לָתֵת עֵינָיו בָּם, כְּעִנְיַן ״וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵם וַיְקַלְלֵם״ (מלכים ב ב:כד), וְהַהֶפֶךְ ״וַיַּרְאֵהוּ ה׳ אֶת כָּל הָאָרֶץ״ (דברים לד:א) כְּדֵי שֶׁיְּבָרֵךְ לִפְנֵי מוֹתוֹ.