אוַיִּקַּח קֹרַח. שִׁעוּר הַכָּתוּב וְסִדְרוֹ כְּאִלּוּ אָמַר: וַיִּקַּח קֹרַח וְדָתָן וַאֲבִירָם וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה, וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְאַחַר כָּךְ.
גוַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן. קֹרַח, דָּתָן וַאֲבִירָם נִקְהֲלוּ לְהִתְרָעֵם עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בְּמַעֲמַד חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם נְשִׂיאֵי הָעֵדָה, שֶׁהָלְכוּ שָׁם בַּעֲצַת אֵלֶּה הַמִּתְרָעֲמִים בְּעֵת שֶׁהָיוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה אֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים לַדִּין. וְאוֹתָם הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם נוֹעֲדוּ שָׁם כְּמוֹ הוֹלְכִים לְתֻמָּם אֶל מֹשֶׁה לְהִתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם, כְּדֵי שֶׁכְּשֶׁיִּקָּהֲלוּ קֹרַח, דָּתָן וַאֲבִירָם אַחַר כָּךְ עַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, יִהְיוּ הֵם כֻּלָּם כְּאֶחָד מַסְכִּימִים לְדִבְרֵי הַנִּקְהָלִים לִפְנֵי אוֹתָם אֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּמְצְאוּ שָׁם. וּבָחֲרוּ שָׁעָה שֶׁיִּהְיֶה שָׁם הֲמוֹן עָם, כְּדֵי לְפַרְסֵם וּלְהַעֲבִיר קוֹל בַּמַּחֲנֶה, לְמַעַן יִרְבּוּ מִתְקוֹמְמִים עִמָּהֶם.
כִּי כָל הָעֵדָה. כָּל אֶחָד מֵהֶם.
כֻּלָּם קְדוֹשִׁים. מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר ״וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם״ (במדבר טו:מ).
וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ. בְּעִנְיַן הַקְּדוּשָּׁה, שֶׁאֲסַרְתֶּם הָעֲבוֹדָה לַבְּכוֹרוֹת, וּמֹשֶׁה כְּבָר כִּהֵן כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים, וְאַהֲרֹן וּבָנָיו כֹּהֲנִים לְעוֹלָם.
הוַיְדַבֵּר אֶל קֹרַח וְאֶל כָּל עֲדָתוֹ. הוֹדִיעָם שֶׁהִרְגִּישׁ בְּתַחְבּוּלוֹתָם וּבְקֶשֶׁר עֲדָתָם.
אֶת אֲשֶׁר לוֹ. מִי הוּא הַמְדַבֵּר לִכְבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ.
וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו. וְיוֹדִיעַ מִי הוּא הַקָּדוֹשׁ שֶׁרָאוּי שֶׁיַּקְרִיב לְפָנָיו קָרְבָּנוֹת.
וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו. אוֹתוֹ לְבַדּוֹ יַקְרִיב ה׳ לוֹ מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה שֶׁתִּהְיֶה בִּשְׁאָר, כְּעִנְיַן ״הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה״ (במדבר טז:כא).
זהוּא הַקָּדוֹשׁ. הוּא לְבַדּוֹ, שֶׁלֹּא יִזְכֶּה לָזֶה אֶלָּא אֶחָד בִּלְבַד. וְזֶה אָמַר לְמַעַן יִירָאוּ וְיָשׁוּבוּ בִּתְשׁוּבָה וְלֹא יֹאבֵדוּ, כִּי לֹא יַחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת (יחזקאל יח:לב).
רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי. אַתֶּם הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח, דָּבָר גָּדוֹל אַתֶּם מְטִילִים עֲלֵיכֶם, כִּי יוֹתֵר יִקְצֹף ה׳ עֲלֵיכֶם בִּהְיוֹתְכֶם כְּבָר נִבְחָרִים לַעֲבוֹדָתוֹ.
טוְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה לְשָׁרְתָם. לְשָׁרֵת אֶת הָאֵל יִתְעַלֶּה בְּשִׁיר וְאֶת מִשְׁכָּנוֹ בַּעֲבוֹדַת מַשָּׂא וְזוּלָתוֹ, וְרָצָה שֶׁתַּעֲשׂוּ זֶה הַשֵּׁרוּת לִפְנֵי הָעֵדָה לְהוֹדִיעָם חֶסְרוֹנָם, שֶׁנִּפְסְלוּ הֵם מִן הָעֲבוֹדָה וְאַתֶּם נִבְחַרְתֶּם תַּחְתָּם.
יאלָכֵן אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הַנֹּעָדִים. אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם.
עַל ה׳. דְּעוּ שֶׁאֲנִי מַשְׁלִיךְ עַל ה׳ יְהָבִי שֶׁיִּתְבַּע הוּא עֶלְבּוֹנֵינוּ, וְלֹא אֶתְקוֹמֵם אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּלָל.
ידאַף לֹא אֶל אֶרֶץ. וַתִּתֶּן לָנוּ. לֹא דַי שֶׁהֲרֵעוֹתָ לָנוּ לְהוֹצִיאֵנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַש אֶל הַמִּדְבָּר, כִּי גַם אַתָּה מְצַחֵק בָּנוּ שֶׁלֹּא הֲבִיאוֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ שֶׁאָמַרְתָּ כְּלָל, וּדְבָרֶיךָ הֵם כְּאִלּוּ נָתַתָּ לָנוּ בָּהּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכֶרֶם, בְּצַוּוֹתְךָ מִצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ וְאָמַרְתָּ ״לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ. וּפֶרֶט כַּרְמְךָ״ (ויקרא יט:ט-י), כְּאִלּוּ כְּבָר הָיְתָה שֶׁלָּנוּ וְהָיוּ לָנוּ בָּהּ שָׂדֶה וָכֶרֶם.
הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר. הֲתַחְשׁוֹב לְנַקֵּר עֵינֵינוּ בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא נַכִּיר תַּחְבּוּלוֹתֶיךָ?
טואַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם. אַל תֵּפֶן אֶל שׁוּם מִין קָרְבָּן שֶׁיַּקְרִיבוּ לְכַפֵּר עֲלֵיהֶם, עַל הֶפֶךְ ״יֵרַח מִנְחָה״ (שמואל א כו:יט). וְזֶה כִּי אֵינֶנִּי מוֹחֵל עַל עֶלְבּוֹנִי, וְאֵין לִמְחוֹל לָהֶם בִּלְעָדֵי זֶה, כְּאָמְרָם (יומא פה) ״עֲוֹנוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ אֵין יוֹם הַכִּפּּוּרִים מְכַפֵּר עַד שֶׁיְּרַצֶּה חֲבֵרוֹ״. וְכֵן יִרְמְיָהוּ אָמַר ״אַל תְּכַפֵּר עַל עֲוֹנָם וְחַטָּאתָם מִלְּפָנֶיךָ אַל תֶּמְחִי, כִּי כָרוּ שִׁיחָה לְלָכְדֵנִי. זְכוֹר עָמְדִי לְפָנֶיךָ לְדַבֵּר עֲלֵיהֶם טוֹבָה״ (ירמיהו יח:כ-כג).
לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי. אֲפִלּוּ בְּמָה שֶׁיֵּהָנֶה הֶדְיוֹט מֵחֲבֵרוֹ לֹא נֶהֱנֵיתִי מֵהֶם, שֶׁלֹּא קִבַּלְתִּי מֵהֶם אֲפִלּוּ חֲמוֹר בְּהַשְׁאָלָה. וְאִם כֵּן הָיְתָה שְׂרָרָתִי עֲלֵיהֶם כֻּלָּהּ לְתוֹעַלְתָּם וּלְתַקֵּן עִנְיְנֵיהֶם, לֹא לְתוֹעַלְתִּי וַהֲנָאָתִי כְּלָל, כְּמִנְהַג כָּל מִשְׂתָּרֵר. וְאֵינָם מִתְרָעֲמִים עַל שְׂרָרָתִי אֶלָּא מִצַּד מָה שֶׁהֵם כְּפוּיֵי טוֹבָה.
וְלֹא הֲרֵעוֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם. אֲפִלּוּ אֵיבַת הַיּוֹצֵא מִבֵּית דִּין חַיָּב אֵין לָהֶם עָלַי, שֶׁלֹּא קָרָה לָהֶם שֶׁיָּבוֹאוּ לְפָנַי לְדִין בְּאֹפֶן שֶׁאֲחַיְּבֵם.
טזאַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הֱיוּ לִפְנֵי ה׳. הֱיוּ מוּזְמָנִים לַדִּין לְפָנָיו.
כאהִבָּדְלוּ. שֶׁלֹּא תָגֵן זְכוּתְכֶם עֲלֵיהֶם, כְּעִנְיַן ״יְמַלֵּט אִי נָקִי״ (איוב כב:ל).
כבהָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא. שֶׁהוּא עָשָה שֶׁנִּקְהֲלָה עָלֵינוּ הָעֵדָה, כְּאָמְרֹו ״וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח אֶת כָּל הָעֵדָה״ (במדבר טז:יט).
כדדַּבֵּר אֶל הָעֵדָה לֵאמֹר הֵעָלוּ מִסָּבִיב. פֵּרֵשׁ שֶׁמַּה שֶּׁאָמַר ״הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה״ (במדבר טז:כא) לֹא אָמַר אֶלָּא עַל עֲדַת קֹרַח.
כופֶּן תִּסָּפוּ. שֶׁאֵינְכֶם רְאוּיִים לְהִנָּצֵל אִם תִּהְיוּ עִמָּהֶם כְּשֶׁיִּלְקוּ.
לוִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ. שֶׁאֵינָם רְאוּיִם לִיקָרָא דְּשָׁכְבֵי וּלְהִקָּבֵר עִם שְׁאָר הָעָם.
לבוַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ. הִרְחִיבָה אֶת הַבְּקִיעָה עַד מְקוֹם בָּתֵּיהֶם.
וְאֶת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח. וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח, הַנִּמְשָׁכִים אַחֲרָיו בְּמַחֲלֻקְתּוֹ. וּלְכֵן לֹא מֵתוּ בָּנָיו, שֶׁלֹּא נִגְרְרוּ אַחֲרָיו בָּזֶה.
וְאֶת כָּל הָרְכוּש. שֶׁלֹּא יִזְכּוּ שֶׁיֵּהָנוּ צַדִּיקִים בַּעֲמָלָם, כְּעִנְיַן נָפְלָה סֶלַע מֵחֵיקוֹ וּמְצָאָהּ עָנִי וְנִתְפַּרְנֵס בָּהּ.
לגוַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ. הִגִּיד שֶׁלֹּא קָרָה בְּאוֹתָהּ הַפְּתִיחָה כְּמוֹ שֶׁיִּקְרֶה בִּפְתִיחַת הָרַעַש, שֶׁהִיא לֹא תִסָּגֵר תֵּיכֶף. אָמְנָם זֹאת נִסְגְּרָה תֵּיכֶף, כְּפוֹתֵחַ פִּיו לִבְלוֹעַ דָּבָר וְיַסְגִּירֶנּוּ אַחַר הַבְּלִיעָה.