פרק לד

בזֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּפּוֹל לָכֶם בְּנַחֲלָה. תִּפּוֹל לָכֶם בְּגוֹרָל קֹדֶם שֶׁתִּכְבְּשׁוּ כֻלָּהּ, כִּי בְגוֹרָל יָאוֹת לְשׁוֹן נְפִילָה, כְּמוֹ ״וְעַל לְבוּשִׁי יַפִּילוּ גוֹרָל״ (תהלים כב:יט), וְכֵן ״הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל״ (אסתר ג:ז). וְאָמַר ״זֹאת״, כִּי מַה שֶּׁכָּבְשׁוּ חוּץ לָאָרֶץ לֹא הֻצְרַךְ לַחֲלֹק בְּגוֹרָל, וּבְכֵן חִלֵּק מֹשֶׁה אֶת אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג בִּלְתִּי גוֹרָל, כַּפִּי הַנִּרְאֶה בְּסֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ. וְזֶה כִּי אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג אֵין בָּהּ קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּאָמְרוֹ ״וְאַךְ אִם טְמֵאָה אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם״ (יהושע כב:יט), וְלֹא הָיְתָה רְאוּיָה לְגוֹרָל אֲשֶׁר עִנְיָנוֹ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ.